עצרת התעוררות
בהשתתפות מו"ר והרב שלמה עמר

ויהי נועם ה' אלוקינו עלינו, ומעשה ידנו כוננה עלינו, ומעשה ידנו כוננהו. בתחילת דברי אומר "מִזְמוֹר לְתוֹדָה…[1], "הַלְלוּיָ‑הּ, הַלְלוּ אֵ‑ל בְּקָדְשׁוֹ…"[2].

אני אומר, תודה לך השם על כל שעשית עמדי, ועל כל מה שאתה עושה עמדי, ומה שאתה עתיד לעשות עמדי. תודה לך השם שנתת בלב הקהל הגדול הזה, ושאר הקהילות, ושאר האנשים, והצדיקים שהתפללו, נתת בליבם אל רחום וחנון לבקש רחמים. בידך נפש כל חי ולב כל אדם. בהזדמנות זו אני מודה גם כן לכל הציבור על כל התפילות.

חודש שלם אני שוכב ביסורים קשים ומרים. התגעגעתי לציבור הקדוש. התגעגעתי לומר דברי תורה, התגעגעתי לצאת מהבית, מהמטה. אמרתי זו הזדמנות, שמעתי שהראשון לציון רוצה לבוא ולעלות ולבקר[3], אמרתי שאין צורך, אני אבוא[4]. והשם חיזק ונתן לי כוחות שלא היו לי. ברוך השם, כבר עבר שבוע מהטיפול הראשון. אני לא רוצה לומר יותר ממה שצריך לומר, אבל הגעתי עד דכדוכה של נפש, הרגשתי שזה נגמר, זהו. התפרצתי בבכי והתחלתי להכין את המשפחה לקראת הבאות. "חַסְדֵי ה' כִּי לֹא תָמְנוּ"[5] שאני עומד היום לפניכם, ומתחנן יחד אתכם לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה – תן לנו חיים טובים וארוכים כדי שנוכל לקדש בהם שם שמים, להרבות בהם תורה ומצוות, עד ביאת ינון ואליהו, עד תחית כל מתי ישראל.

(מביאים לרב כסא והוא מתישב)

מדי פעם אעמוד, רק כרגע אני מתרגש והגוף שלי רועד, ואני מבקש את סליחתכם, את סליחת הציבור.

אקריא לכם קטע מהזוהר הקדוש[6]. מה פעולתכם ומה עשיתם, איזה דברים. "וְתָּא חֲזֵי, דְּאָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, צְלוֹתָא דְסַגִּיאִין", תפילת הרבים, "סָלִיק קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּמִתְעַטֵּר בְּהַהוּא צְלוֹתָא. בְּגִין דְּסַלְקָא בִּגְוָונִין סַגִּיאִין וְאִתְכְּלִילַת מִכַּמָּה סִטְרִין", שהתפילה של הרבים היא עולה לפני הקב"ה בגוונים שונים, בצבעים שונים, כל אחד מתפלל בכוון אחר והכח שלה גדול מאד. "וּבְגִין דְּאִתְכְּלִילַת מִכַּמָּה גְוָונִין אִתְעֲבִידַת עֲטָרָה וּמַנְחָא עַל רֵישָׁא דְצַדִּיק חַי הָעוֹלָמִים. וּצְלוֹתָא דְיָחִיד לָאו אִיהִי כְּלִילָא, וְלָאו אִיהִי אֶלָּא בְּגַוָּון חַד. וְעַל דָּא צְלוֹתָא דְיָחִיד לָאו אִיהוּ מִתְתַּקְנָא לְאִתְקַבְּלָא (אלא בצלותא) כִּצְלוֹתָא דְסַגִּיאִין". אשריכם. ההגנה הטובה ביותר, החיסון למחלה הטוב ביותר, שאדם יתפלל על החולים. כל פעם ששומע, כל פעם שרואה אדם חולה, בין אם הוא מכיר, בין אם לא מכיר, להרים תפילה! להתפלל!

לגופו של ענין, נאמר משהו על פרשת השבוע. "וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו אֶל עֵשָׂו אָחִיו, אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם[7]. תראו מה כותב בזוהר[8], "וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים, אָמַר רִבִּי אַבָּא וְכִי אַמַּאי אִתְעַר אִיהוּ לְגַבֵּיהּ דְּעֵשָׂו?", מה אתה מעורר את השנאה של עשו? עשו יושב בטובו של עולם – "וְאֵלֶּה הַמְּלָכִים אֲשֶׁר מָלְכוּ בְּאֶרֶץ אֱדוֹם"[9]. אתה רוצה להכנס לא"י הביתה, לאבא? תכנס בשקט, בצניעות. "וְטַב הֲוָה לֵיהּ לְאִשְׁתּוּקֵי מִנֵּיהּ. אֶלָּא אָמַר יַעֲקֹב יְדַעְנָא דְּעֵשָׂו חַיִּישׁ לֵיהּ לִיקָרָא דְאַבָּא וּלְעָלַם לָא אַרְגִּיז קַמֵּיהּ", מכבד את אבא, "וְהָא יְדַעְנָא הוֹאִיל וְאַבָּא קַיָּים לָא מִסְתָּפִינָא מִנֵּיהּ, אֲבָל הַשְׁתָּא  דְּאַבָּא קָאִים בָּעִינָא לְאִתְפָּיְיסָא עִמֵּיהּ, מִיָּד וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו". זה תרוץ של רבי אבא.

נראה איך מה אומר רבי שמעון. "וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים. רִבִּי שִׁמְעוֹן פָּתַח וְאָמַר, (משלי י"ב) טוֹב נִקְלָה וְעֶבֶד לוֹ מִמִּתְכַּבֵּד וַחֲסַר לֶחֶם". אני מדלג על ההסבר של רבי שמעון על עצם הפסוק. אח"כ הוא אומר שהפסוק מדבר על יעקב, "דָּבָר אַחֵר, טוֹב נִקְלָה (ועבד לו), דָּא יַעֲקֹב", כלומר, נקלה, אדם שמבזה את עצמו, יעקב אבינו, כמה השתחוויות, כמה דברים שעשה, ואילו עשו בא עם ארבע מאות איש, חז"ל אומרים ארבע מאות ראשי גייסות[10], על מי? על משפחה?! חבורה כל כך קטנה?! אלא ידע כוחו של יעקב. אז אומר רבי שמעון בר יוחאי, "דָּבָר אַחֵר, טוֹב נִקְלָה (ועבד לו), דָּא יַעֲקֹב דְּמָאִיךְ רוּחֵיהּ לְגַבֵּיהּ דְּעֵשָׂו", הוריד, השפיל, הכניע את עצמו בפני עשו, "בְּגִין דִּלְבָתַר לֶיהֱוֵי עֶבֶד לוֹ וְיִשְׁלוֹט עֲלוֹי וְיִתְקַיַּים בֵּיהּ[11] יַעַבְדוּךָ עַמִּים וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ לְאוּמִים וְגו'". מתי זה יתקיים? לא עכשיו באותו הרגע. ואגב זה התקיים באותו הרגע, תכף נראה. "וַעֲדַיִן לָא הֲוָה זִמְנֵיהּ כְּלַל. אֶלָּא בְּגִין דְּסָלִיק לֵיהּ יַעֲקֹב לְבָתַר יוֹמַיָא, וְעַל דָּא הֲוָה מִיָּד נִקְלָה" הוא ראה וצפה מה שעתיד להיות ואמר "תַּעְלָא בְּעִדָנֵיהּ – סָגִיד לֵיהּ"[12], עכשיו הוא למעלה, להכנע, להוריד את הראש כדי להכניע אותו לעתיד לבוא. כמו האדם שמוריד את הראש בפני הקב"ה, נכנע ומכניע את היצר בשביל הנצח נצחים. "וּלְבָתַר הַהוּא דְּאִיהוּ מִתְכַּבֵּד יְהֵא עֶבֶד לוֹ, הַהוּא דְּאִיהוּ חֲסַר לֶחֶם יְהֵא עַבְדָּא לְהַהוּא דְּיַהֲבוּ לֵיהּ רוֹב דָּגָן וְתִירוֹשׁ. תָּא חֲזֵי, עַל דָּא בְּגִין דְּיָדַע יַעֲקֹב דְּאִצְטְרִיךְ לֵיהּ, הַשְׁתָּא אִתְהַפַּךְ לֵיהּ נִקְלָה".

עד כאן הדברים מובנים. כל אחד יכול להבין גם את דברי רבי אבא, וגם את דברי רבי שמעון. מה עשה פה יעקב? – בלית ברירה, הבין את המצב, ניצל את המצב, והצליח. אבל תראו מה כותב הזוהר, דבר שאין לו הסבר, כמעט ואין לו פשר, "וְיוֹתֵר חָכְמָה וַעֲקִימוּ עֲבַד בְּדָא, מִכָּל מַה דְּעֲבַד לְגַבֵּי דְעֵשָׂו", יותר חכמה ועקמומיות… הוא לקח לו את הבכורה לא ביושר, כביכול, כמו שאנחנו מבינים את היושר, אבל הוא היושר של הקב"ה, והיושר של התורה[13]. אבל, זה לא היה ביושר. כמו שאומר "וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם"[14]. ואח"כ לקח לו גם את הברכות. אוהו, גדיי עיזים וכו'. יעקב בשום אופן לא רצה ללכת, דיבר רוח הקודש עם אימו, אמרה "עָלַי קִלְלָתְךָ בְּנִי"[15]. דחפה אותו בכל הכח, אחרת לא היה הולך. אומר הזוהר – זה כלום. מה שעשה לו עכשיו – "וְיוֹתֵר חָכְמָה וַעֲקִימוּ עֲבַד בְּדָא, מִכָּל מַה דְּעֲבַד לְגַבֵּי דְעֵשָׂו", תשמעו את המילים! "דְּאִילוּ הֲוָה יָדַע עֵשָׂו חָכְמָה דָא", אם הוא היה יודע את החכמה הזו שעשה לו עכשיו יעקב, "יִקְטִיל לֵיהּ לְגַרְמֵיהּ", היה הורג את עצמו לפני שהיה בא, "וְלָא יֵיתֵי לְדָא, אֲבָל כֹּלָּא עֲבַד בְּחָכְמְתָא, וְעֲלֵיהּ אָמְרָה חַנָּה (שמואל א' ב') יְיָ יֵחַתּוּ מְרִיבָיו וְגו' וְיִתֵּן עֹז לְמַלְכּוֹ וְגו'".

מה ההסבר רבותי? הוא בא להרוג את יעקב, והזוהר אומר – היה הורג את עצמו לפני שהיה בא! ומה עשה לו יעקב? נכון, "טוב נקלה ועבד לו", הצליח להבין את תורת הנפש של עשו, הוא אוהב ממון, אוהב עולם הזה, שם לו דורון, אוהו, "וְרֶוַח תָּשִׂימוּ בֵּין עֵדֶר וּבֵין עֵדֶר"[16], עם השתחוויות, עם דיבורים, עם שלטים, עשה לו כבוד גדול, זה נקרא "מתכבד", אתה רוצה כבוד? קח. הוא ידע שהוא אוהב כבוד וממון, קח, קח, קח, מילא אותו. זה אנחנו מבינים.

הכין את עצמו למלחמה, שמא חס ושלום לא תעזור המנחה והדורון. אז חצה את המחנה לשני מחנות. כשראה את עשו בא וארבע מאות איש איתו – "וַיַּחַץ", שם ביניהם יום "אִם יָבוֹא עֵשָׂו אֶל הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ, וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר לִפְלֵיטָה"[17]. הכין את עצמו למלחמה. והאם סמך על זה? – זה רק "סוּס מוּכָן לְיוֹם מִלְחָמָה"[18]. לא על זה הוא סמך בכלל, זה דרך הטבע. בגלל שזה עשו, ועשו נהג על פי הטבע, אז צריך להתנהג עם הגוים, עם האנשים שמאמינים בטבע – להתנהג איתם בדרך הטבע. אבל יעקב שהוא למעלה מן הטבע, הוא יעקב שלימא, בחיר שבאבות, שופריה דאדם קדמאה יעקב אבינו[19]. על מה הוא סמך? על התפילה! הרים את ידיו לפני מלך מלכי המלכים ואמר "קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל הָאֱמֶת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת עַבְדֶּךָ, כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה, וְעַתָּה הָיִיתִי לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת. הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי, מִיַּד עֵשָׂו, כִּי יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ, פֶּן יָבוֹא וְהִכַּנִי אֵם עַל בָּנִים. וְאַתָּה אָמַרְתָּ, הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ, וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כְּחוֹל הַיָּם, אֲשֶׁר לֹא יִסָּפֵר מֵרֹב"[20]. התפלל והתפלל והתפלל ואז התפילה פעלה בכל המישורים.

התפילה עשתה את הכל. מאמיתת המצאו נמצאו כל הנמצאים ואין עוד מלבדו, הקב"ה בורא את העולם רגע רגע. ממית ומחיה. רגע רגע העולם קיים ולא קיים. כל שניה ושניה מחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית. מעשי בראשית נמצאים בכל רגע ורגע. העולם לא נברא[21]. אין פה "טבע ומנהגו של עולם"[22]. יש רצון אחד יחיד ומיוחד. עשה עושה ויעשה לכל המעשים כולם. שום דבר בעולם לא זז, לא קטן ולא גדול, לא פרטי ולא כללי, הכל בכל מכל כל נעשה ביד השם, והכל בידו כחומר ביד היוצר. הוא למעלה מן הכל. אתה הוא אחד קודם שבראת העולם, לפני שהיה העולם היה השם אחד ושמו אחד, גם אחר שנברא העולם. כביכול הטבע של העולם זה לא הטבע – ככה השם רוצה! ההנהגה שבה השם מנהיג את הבריאה בהווה! היה הווה ויהיה, מהווה ומחיה כל העולמות – זה בכל רגע ורגע! אל מי לפנות אם לא אליו?!! אל מי להתחנן? ממי לבקש?

דבר נוסף. אנחנו רואים משהו פלא – מדוע לפני הפגישה עם עשו, מתבשר יעקב ע"י המלאך "לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל, כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹקִים וְעִם אֲנָשִׁים, וַתּוּכָל"[23]. מה קרה? יעקב אבינו היה חולה? עשו לו שינוי השם? מה הוא צריך עוד שם?

יעקב ועשו זה לא כמו יצחק וישמעאל. ישמעאל נולד להגר בת מלך מצרים. יעקב ועשו נולדו בבטן אחת, לאותו אב ואם, צדיקים, קדושי עליון. יצחק עקידא. איזה כוונות גדולות היה לו ליצחק אבינו להוריד את הנשמות האלה לעולם! היתכן שהפירוש של "וַיִּתְרֹצְצוּ הַבָּנִים, בְּקִרְבָּהּ"[24] שנולד עשו לעבוד עבודה זרה?! והיה מתרוצץ לצאת?! ויעקב נולד להיות "וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים"?[25] איפה הבחירה? כמה צימצומים עשה הקב"ה[26], וה'כל יכול' עשה את האי אפשר לאפשר. הבחירה והאמונה סותרים זה את זה! כמו שאומר הרמב"ם[27] – אי אפשר להבין את הבחירה אם אדם יבין את האמונה[28]. מה זה בחירה? השם הוא הבוחר לכל אחד את מה שצריך! והשם נתן בחירה, זה כתוב בתורה מפורש – "רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב, וְאֶת הַמָּוֶת וְאֶת הָרָע… וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים"[29]. זה ה'כל יכול' שבבורא יתברך שנתן את האפשרות לאדם לבחור. היתכן שעשו לא בא באותה הקטגוריה, באותו הענין שהקב"ה ברא את העולם, ואין לו בחירה?

אלא, לכל אחד היה תפקיד, לכל אחד היתה תכלית אחרת. "ויתרוצצו הבנים בקרבה", כשם שיעקב היה צריך להיות ההמשך של אברהם אבינו ושל יצחק אבינו, שמאברהם ויצחק, מהמיזוג של שתי המידות חסד וגבורה יוצאת תפארת – אמת. שיעקב נועד להמשיך את שתי המידות האלה "ויעקב איש תם יושב אוהלים". כשהיתה עוברת לפני בתי כנסיות ובתי מדרשות היה מתרוצץ לצאת. כך גם לעשו היה יעוד. יצחק אבינו היה מידת הגבורה, מידת הדין. אבל כל הגבורה של יצחק, הוא השתמש בה אך ורק על עצמו. הוא הקריב את כל גופו נפשו דמו, עור בשר גידים ועצמות, נפש רוח נשמה, עד שיצא כבר מהעולם מרוב שהוא גבר על הכל, מסר את הכל לקב"ה. אבל מה עם העולם? עשו בא להמשיך את מידתו של יצחק![30] בא לשבור את כל העבודה זרה שבעולם, כשהיה רואה עבודה זרה, עודו בבטן אימו, רצה לצאת ולשבור את כל הענינים. היה צריך לצאת ולהמשיך את הדרך ולשבור את כל העולם, להראות להם מי זה "ה' הוּא הָאֱלֹקִים"![31]

וידוע, גם על פי הפשט, כל שכן על פי הסוד, שהגבורה היא למעלה מן החסדים – "סוּר מֵרָע, וַעֲשֵׂה טוֹב"[32]. "סור מרע" – זה גבורה. להתגבר על יצרו, לא לחטוא. זה מצוות לא תעשה. אחר כך "ועשה טוב". גם לפי סודות התורה מצוות לא תעשה נמצאות יותר גבוה בספירות העליונות, ואילו מצוות עשה יותר בספירות האמצעיות[33].

אם כן, מורי ורבותי, עשו היה גבוה מיעקב[34]. "הגדולה לגדול והקטנה לקטן"[35]. לא רק במשמעות של מי נולד קודם, הרי שניהם תאומים, גם רחל ולאה תאומות, וגם יעקב ועשו תאומים. אלא מבחינת לאה למעלה מרחל, פרצוף לאה למעלה מפרצוף רחל. עשו זה היה הזווג שלה. ישראל הוא שייך ללאה, הוא לוקח מלאה עד רחל. ואילו יעקב – חצי מזה. יעקב ורחל. זה חצי.[36]

והנה כל זמן שהיה עשו עדיין מתמודד, ועדיין שואל, ועדיין מתעניין, כיצד וכיצד וכיצד[37], "וְכָל זִינָא אָזִיל לְזִינֵיהּ, וְעַל דָּא רָחִים לֵיהּ לְעֵשָׂו" אומר הזוהר[38]. יצחק אהב את עשו, רצה ללמד אותו, רצה להדריך אותו בתפקיד, אבל, באותו היום שנפטר אברהם אבינו והיתה סעודת הבראה… כל זמן שהיה אברהם, אז הקדושה של אברהם לא נתנה לו לחטוא בפועל. אבל באותו היום עבר חמש עברות קשות ונוראות[39]. התרוקן מן הכל. הוא בא אל יעקב, ויעקב רואה את המצב. הוא אומר אַי אַי אַי, אבן יהלום, אבן יקרה, בכורה, כהונה, קדושה, נמצאת בתוך הלכלוך הזה, בא נגאל אותה. קנה, ונשבע לו עשו, לקח ממנו את הבכורה. אז אפשר לומר, את הברכות של העולם הזה "וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹקִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ"[40] כבר לקח. את הבכורה, זה כבר משהו יותר רוחני, אבל זה עדיין בתוך גדר העולם הזה, גם לקח. אבל, הדרגה הרוחנית (עדין לא לקח).

כתוב בזוהר, בכתבי האר"י, בפרט בזוהר פרשת 'משפטים'[41], 'סבא דמשפטים', "בַּר נָשׁ כַּד אִתְיְלִיד", כשנולד האדם, נולד עם נפש. "זָכָה יַתִּיר" – נכנס בו רוח. "זָכָה יַתִּיר" – נכנסת בו נשמה. "זָכָה יַתִּיר" – נכנס בו עוד ועוד. על ידי לימוד התורה הקדושה במסירות נפש, על ידי תורה ומצוות, על ידי תיקון המידות.

מורי ורבותי, מה אומר לכם. בימים האלה שאני שוכב, על מה אני מהרהר כל הזמן? – כמה צריך האדם לתקן את המידות שלו! די. די לשנאה. די לקנאה. די לאכזריות. די ללשון הרע. מה אתה רוצה מהשני? מי מושלם בעולם? מה אתה מחפש מומים אצל השני? מה אתה מחפש בכלל? תלמד סנגוריה על כל יהודי ויהודי! איפה האהבה, איפה לתת אהבה ולימוד זכות על כל אחד ואחד. לתקן את המידות! לתקן את המידות! להכנע! להכנע לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה!

אם כן מורי ורבותי, כיון שעשו לא זכה, לא רק לא "זכה יתיר", אלא לא זכה, אז כל הדרגות הרוחניות שלו היו למעלה. אף אחד לא לקח אותם. אַי אַי אַי. עשו, תדעו לכם שכל ימיו היו חרטות! כמו כל הרשעים[42]. נולד לצדיקים, כל הזמן הוא התחרט! כל הזמן הוא חושב על אבא, על דרגתו, כל הזמן הוא חושב על הרוחניות, להחזיר לעצמו משהו. הוא לא רוצה שיקחו לו את המדרגות הרוחניות שלו! לכן אומר הזוהר "כמה עקימו" אם היה יודע מה עשה לו יעקב. יעקב הוא כבר הלך אצל לבן, ואצל לבן הוא למד לעשות בצורת "לבן", הכל רגיל, בפעם הראשונה עשו הרגיש, בפעם השניה "ויעקבני זה פעמיים", אבל בפעם הזו – לא הרגיש!!! אם הוא היה יודע מה הוא עושה לו עכשיו… ועל כל השתחויה והשתחויה היה כביכול משתחוה, כמו שאומר הזוהר הקדוש[43] – איך יעקב אבינו השתחוה לההוא רשע? מה תאמר? "תַּעְלָא בְּעִדָנֵיהּ – סָגִיד לֵיהּ?" תעשו כבוד לעשירים, תעשו כבוד לראש הממשלה? – כבוד? לא! הוא כבר לא בגדר אדם של כבוד הוא נהיה "אל אחר"! עבודה זרה! ואיך השתחוה לו?

אלא, אומר הזוהר, "וַיִּשְׁתַּחוּ יִשְׂרָאֵל עַל רֹאשׁ הַמִּטָּה"[44] – וכי יעקב השתחוה ליוסף בגלל שהוא מלך? קם והשתחוה לו? אלא, מי נמצא בראש המטה? – השכינה הקדושה! "אֶלָּא לְאַתְרֵיהּ דִּשְׁכִינְתָּא קָא כָּרַע וְסָגִיד, אוּף הָכָא, וְהוּא עָבַר לִפְנֵיהֶם", השכינה וכל המחנות של המלאכים היו מאחורי יעקב כשהוא הלך לקראת עשו. כשהגיע סמוך לעשו, מה רואה יעקב? – "וְהוּא, עָבַר לִפְנֵיהֶם"[45], מי זה "והוא"? – שכינתא עילאה! זה כינוי לשכינתא עילאה, "והוא", אומר הזוהר, "מַאי וְהוּא? דָּא שְׁכִינְתָּא עִלָּאָה דְּהֲוָה אָזְלָא קַמֵּיהּ", ראה שהקב"ה הולך לפניו, כשראה את הקב"ה הולך לפניו, כאילו הקב"ה הולך להגן עליו ואומר לו – אל תפחד, אני פה, אני לפניך. "כֵּיוָן דְּחָמָא יַעֲקֹב, אָמַר, הָא עִידָן לְסָגְדָא לְגַבֵּיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְּהֲוָה אָזִיל קַמֵּיהּ. כָּרַע וְסָגִיד שְׁבַע זִמְנִין עַד גִּשְׁתּוֹ עַד אָחִיו". ולכן לא כתוב "וַיִּשְׁתַּחוּ לְעֵשָׂו", כתוב שהוא השתחוה שבע פעמים, לא כתוב עשו. "אֶלָּא כֵּיוָן דְּחָמָא דְּהָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָזַל קַמֵּיהּ, כְּדֵין סָגִיד לְקֳבְלֵיהּ".

(מרן הרשל"צ הגאון רבי שלמה משה עמאר שליט"א נכנס והרב מקדם אותו בברכת "ברוך הבא" ופותח בשירת "ימים על ימי מלך תוסיף שנותיו כמו דור ודר" וכל הקהל מצטרף. לאחר שהרשל"צ מתישב, מסיים הרב את השיחה בקיצור)

על כל השתחויה והשתחויה הוא לוקח עוד דרגה ועוד דרגה, הולך קדימה, זהו יעקב ישראל, יעקב אבינו הוא ירש ולקח גם את הדרגה הגדולה של עשו. יעקב ישראל! לכן זכה גם ברחל ולאה.

זה בסוגריים – כל אחד ואחד מאיתנו ילמד מה שאמרו חכמים. אם התורה חס ושלום אינה נלמדת כהוגן… לכן אזור חלציך ללמוד יותר – ואתה לוקח חלקך וחלק חברך[46]. כל אחד ואחד יכול להתחזק יותר ויותר.

ואני מודה לכבוד מורינו ורבינו, הראשון לציון, תפארת החכמים. דורות על גבי דורות לא היה לנו ראשון לציון כזה. דורות על גבי דורות. למה אני אומר? בתקופה של ישיבת "בית א‑ל" בירושלים כל הראשונים לציון היו מהחברים של "בית א‑ל", מהמכוונים. לא רק בנגלה, בדיינות. כמו מהרי"ט אלגאזי, כמו הרב חיים אברהם גאגין. אז ברוך השם שזכינו למורינו ורבינו שברוך השם הוא מלא, ומלא דמלא, בנגלה ובנסתר, במידות הטובות, איך שהוא מהלך בין הטיפות, איך שהוא מוביל את העם בדרכי נועם, ביושר, ומשכנע. וברוך השם, קידוש השם גדול נעשה על ידו מדי יום ביומו בארץ ובעולם.

אני רק אסיים במילה אחת. בא רב אחד, הרבה גם אומרים את זה, ואומר "הרב, מכרתי לך את המחלה פלונית לאלמוני". ישר כח, תזכה למצוות. יש לזה מקור בהלכה. לפני עשר שנים גם אני עשיתי משהו כזה. אבל הפעם אני אומר, עברה עלי שנה, מאז שהתגלתה המחלה, לא רציתי לקבל שום טיפול. הרגשתי טוב. עברה עלי שנה שלא עברה עלי מימי, עם שפע של תורה ויראת שמים. ואחרי שעברו כל החגים, גם סוכות, נפל עלי בבת אחת, בצורה חזקה מאד מאד, עד דכדוכה של נפש. אז אני אומר לקב"ה – זה מתנה! אני שמח ביסורים. אני מקבל את אותם באהבה וברוב שמחה. אין רע בעולם! גם זו לטובה! כל מאן דעביד רחמנא – לטב עביד! אני ביד השם! אם זה הקב"ה, "מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא"[47] אומר הט"ז[48] – אף על פי שניתנה הרשות לרופא לרפאות, "וְרַפֹּא יְרַפֵּא"? עיקר הרפואה היא ביד השם! התפילה להשם, כי הוא מחץ! מה אתה אומר לדוקטור? הדוקטור ירפא לך את המחלה? הוא נתן לך את החיידקים? אז מה אתה רוצה ממנו? "מחצתי ואני ארפא".

אז אני אומר אם זה השם יתברך, מי יודע מה הקב"ה רוצה? אנחנו בידו! מה הוא רוצה להביא? איזה טובה? לפעמים אדם עומד במקום, אדם לא זז, כמו שאומר ה'אור החיים' הקדוש, מה שאדם לא משלים בלימוד התורה, היסורים משלימים. יש עוד טעמים שאומר ב'דעת תבונות' של הרמח"ל[49] שלפעמים אדם סובל בשביל צער הרבים, צער השכינה. לפעמים אדם סובל בשביל שהקב"ה רוצה לזכות אותו לדבר שהוא למעלה מדרגתו! למעלה מהאפשרויות שלו להגיע אליהם. כיון שהגוף הוא עכור, הגוף לא נותן לאור, לאור האין סוף, לאור הקב"ה, לאור התורה הקדושה להתפשט בתוכו. ולכן אני אומר, אני מקבל באהבה, ואני מבקש, זה רק הסדרה הראשונה (של הטיפולים), מי יודע כמה יש עוד. עכשיו אני שבוע ויותר אחרי, אז אני יכול לעמוד על הרגליים, אבל השם ירחם, שאף אחד לא ידע, כשעוברים את הטיפולים האלה, מה האדם סובל, ומה סובל גם אחריהם. אני מבקש להמשיך להתפלל. לא צריך לעשות מודעות על זה. חבל על ההוצאה של המודעות. כל מוצאי שבת תתקיים פה עצרת תפילה כרגיל. מי שמענין לבוא, זו הזדמנות להודיע לכולם – נעשה תפילה ויבואו רבנים, ידברו כאן כמה דברי תורה ויעשו תפילות. והשם יתברך יעזרנו על דבר כבוד שמו, ויביא לנו משיח צדקנו, משיח בן יוסף, משיח בן דוד, בנין בית המקדש במהרה בימינו, אמן.

[1] תהלים ק'

[2] תהלים ק"נ

[3] בבית הרב

[4] לבית הכנסת

[5] איוב ג' כ"ב

[6] וישלח קס"ז ע"ב

[7] בראשית ל"ב ד'

[8] וישלח קס"ו ע"א

[9] בראשית ל"ו ל"א

[10] בראשית רבה ע"ה י"ב

[11] בראשית כ"ז

[12] זוהר וישלח קע"א ע"ב, תרגום: שועל בשעתו – השתחוה לו

[13] עיין 'עץ חיים' שער ל"ב פרק ב' מ"ת

[14] בראשית כ"ז ל"ו

[15] בראשית כ"ז י"ג

[16] בראשית ל"ב י"ז

[17] בראשית ל"ב ט'

[18] משלי כ"א ל"א, המשך הפסוק הוא "ולה' הַתְּשׁוּעָה"

[19] בבא מציעא פ"ד ע"א, זוהר פ' ויצא ק"נ ע"א ועוד

[20] בראשית ל"ב י"א-י"ג

[21] בעבר

[22] רמב"ן שמות י"ג ט"ז

[23] בראשית ל"ב כ"ט

[24] בראשית כ"ה כ"ב

[25] שם כ"ז

[26] כדי לאפשר את הבחירה

[27] הל' תשובה פ"ה י'-י"א

[28] כלומר כיצד ניתן לשלב בין האמונה בידיעה המוחלטת והכוללת של הקב"ה במה שעתיד להיות ובין העיקרון של בחירה חופשית

[29] דברים ל' ט"ו-י"ט

[30] עיין זוהר תולדות קל"ז ע"ב

[31] דברים ד' ל"ה

[32] תהלים ל"ד ט"ו

[33] שער המצוות בהקדמה

[34] שער הגלגולים הקדמה כ"ט וז"ל: "ואלו היה עשו ראוי וצדיק, היה לו יתרון עם יעקב, כי היה הבכור במקום חכמה, ויעקב במקום ת"ת. וכיון שחטא עשו, נטלה ממנו הבכורה, ונטל יעקב פי שנים, חלקו וחלק אחיו עשו, ולכן נקרא יעקב כנגד ת"ת, וישראל כנגד חכמה"

[35] רש"י בראשית כ"ט י"ז

[36] עיין כל זאת בארוכה ב'עץ חיים' שער ל"ח פרק ב' מ"ת

[37] רש"י בראשית כ"ה כ"ז

[38] תולדות קל"ז ע"ב

[39] ילקו"ש תולדות רמז ק"י

[40] בראשית כ"ז כ"ח

[41] צ"ד ע"ב

[42] תניא פרק י"א

[43] וישלח קע"א ע"ב

[44] בראשית מ"ז ל"א

[45] בראשית ל"ג ג'

[46] חגיגה ט"ו ע"א

[47] דברים ל"ב ל"ט

[48] אורח חיים סי' של"ו ס"א

[49] סימן קס"ו