איסור התספורת בעומר
והנגיעה בזקן בכל ימות השנה

כשאדם מתנהג על פי הקבלה, אז זה הכל כמו דוגמה של מעלה. יש שתי נקודות, ללמוד קבלה ולנהוג על פי הקבלה. יש יהודים תמימים, לא מבינים קבלה ולא למדו 'עץ חיים' אבל הם מחפשים את ההלכות ואת המנהגים על פי הקבלה. ויש יהודים לומדים קבלה ויודעים קבלה ולא מתנהגים על פי הקבלה. גם זה קיים. כלומר אתה רואה בן אדם לומד כתבי האר"י ובהתנהגות הוא מתנהג אחרת. יש הלכות! האר"י זה דבר מחייב! זה הלכה! כמו שקיבלנו הוראות מרן קיבלנו כמה וכמה יותר הוראות האר"י הקדוש, קיבלנו הלכה למעשה.

כל גדולי הפוסקים שבדורות הקודמים, כל פסיקה שלהם היתה על פי האר"י, על פי הקבלה. החיד"א, רבי חיים פאלאג'י, כולם. החיד"א בפרט, הגדיל על כולם. בכל ארצות המזרח, בבל, מרוקו, סוריה, נהגו שלא מסתפרים מפסח עד שבועות. אין כזה דבר, לא נהגו להסתפר. אבל היום כבר כולם נוהגים להסתפר לאחר ל"ג לעומר, את מי תראה שנוהג אחרת? הם אומרים כן, זה נכון, המקובלים נוהגים ככה, אבל דעת מרן לא ככה. שכחו שפעם לא היה בכלל כזה דבר להסתפר לפני מ"ט לעומר. הסבא שלי ידע קבלה? זה היה המנהג שלנו כשהייתי ילד, הסבא אמר "לא, לא מסתפרים עד שבועות". כששאלנו אותו למה? אמר – מה יש להתווכח, ככה זה המנהג, עומר! עומר! ככה היה המנהג של הרבה מקומות. אבל בפרט אם אדם לומד כתבי האר"י, בכתבי האר"י זה מפורש!

וכן על זה הדרך, יש עוד הרבה מנהגים. לאט לאט צריך ללמוד אותם, לדעת אותם, ולהתנהג על פיהם. זה מה שעשה 'כף החיים'[2]. מה ההבדל בין כל הפוסקים ל'כף החיים'? התפלאתי על 'כף החיים' – מה אתה מחפש לכתוב עוד פירוש ל'אורח חיים'? הרי יש 'משנה ברורה' לפניך! ב'כף החיים' הוא מעתיק כמה פעמים מה'משנה ברורה' קצת ככה על קצה המזלג פה ושם. לפעמים אתה קורא ש'כף החיים' מציין את המקור מ"ב, זה לא 'משנה ברורה' זה 'מורה באצבע'. אבל מסתמא היה לפניו גם 'משנה ברורה'[3]. אז לחבר 'כף החיים'?

אז דבר ראשון, משנה ברורה לא תמיד מיושר על פי מרן. הוא פוסק על פי הרמ"א או על פי פסיקה אחרת וצריך שמישהו יישר את הענין על פי הפסיקה הספרדית. דבר שני, עיקר המטרה שלו להביא את דעת הסוד, את דעת הזוהר, את דעת הקבלה, לחבר את האוהל, שהאדם יהיה לו את הכל. ודאי שהוא לא מביא את הכל. את הדברים העיקריים הוא מביא, אבל יש עדיין דברים מכתבי האר"י שהוא לא מביא אותם.

הזקן אסור לנגוע בו כל השנה. אם אדם לדוגמה יגיד ככה, מה אתה אומר כבוד הרב? אני מוכן לגדל זקן כל השנה, תתיר לי להסתפר כל העומר? – אני אומר לו אתה תסתפר בעומר יום יום, זה יותר קל מלגעת בזקן כל השנה. זה פשיטא שצריך לקיים גם את זה וגם את זה, אבל אם אתה רוצה לשקול את זה מול זה, אז לגעת בזקן כל השנה יותר חמור מאשר להסתפר בעומר יום יום.

בכלל, אחד שאל אותי שאלה יותר קשה. אחד מקובל, לא פשטן, הוא שאל אותי על השפם. הוא אומר, בסדר להסתפר אסור עד שבועות, אבל את השפם מותר לספר כל השנה, הוא לא בכלל הזקן. בפרט אם הוא מעכב את האכילה. אם הוא מכסה את הפה מותר לספר אותו. אז הוא רוצה בעומר לספר את השפם. הוא שאל אותי על פי הקבלה אם זה מותר. גם זה אסור. הבעיה היא שלא מעיינים טוב בדברי האר"י. האר"י אמר כל שער, וזה לא תלוי אם זה בראש או כל שער שבגוף אפילו. זה לא קשור לא לזקן ולא לכל דבר אחר. "וּסְבִיבָיו, נִשְׂעֲרָה מְאֹד"[4]. השער מעיד על צמצום של אור. הצמצום הכי גדול זה בשער. למדנו שהענפים של ע"ב דא"ק יוצאים דרך השערות[5], למה? – זה הכלי הכי קטן ליציאה של אור. זה הצמצום של "וּסְבִיבָיו, נִשְׂעֲרָה מְאֹד". כלומר, אם כן, שערות זה הדין הכי גדול. איפה הדין נמצא – בכלי, כלי זה הדין. הצמצום יצר כלים, כלים זה דין, והאור זה חסד, זה השפעה.

אם כן השערות זה דין, והימים האלה של העומר הם דין. ואומר רבינו האר"י ב'שער הכוונות'[6] – אין להעביר את הדין בזמן הדין! אתה מתגרה בדין, אתה מעורר על עצמך קטרוג, אתה מעורר על עצמך דין. אז בימי העומר אסור לספר כל שער שבגוף, זה לא תלוי בשפם, זה לא תלוי בענין של מה מותר ומה אסור לספר בשאר ימות השנה. אתן לזה דוגמה מוחשית. למשל, האר"י צווה שלא להסתפר אלא עד חצות היום[7]. הכי טוב זה ביום ששי כדי שיהיה גם לכבוד שבת. בזמן שמידתו של אברהם אבינו שהיא מידת החסד שולטת[8] – תוכל להעביר את הגבורה, ויעקוד אברהם את יצחק – להעביר את הדין. אבל לא אחרי הצהרים. למה? כי אחרי הצהרים זה דין. אתה מעביר את הדין בזמן הדין, ואת זה כל השנה לא עושים, האר"י אומר ככה. כל שכן, מאן דכר שמיה, אלו שמסתפרים בלילה. אתה רואה את כל אלה שעומדים בתור להסתפר בלילה. בלילה להסתפר?! אפילו אחרי צהרים לא מסתפרים! אפילו ביום ראשון שני שלישי רביעי לא מסתפרים אחרי הצהרים, לא קשור ליום שישי, שאז יש עוד מצווה – להסתפר לכבוד שבת, לכבוד יום טוב.

עכשיו בימי ספירת העומר, גם החצי הראשון של היום הוא דין. בגלל ספירת העומר, שהימים לא היו ספורים ומדודים, אז גם החצי של אברהם אבינו יש בו דין. אתה לא יכול להסתפר גם בחצי היום הזה. זהו, זו הסיבה. וזה לא תלוי בל"ג לעומר או חתן או סנדק, זה לא שייך. כל הטעמים האלה זה על פי הפשט, שאם הסיבה שלא מסתפרים זה בגלל אבלות על מיתת תלמידי רבי עקיבא, אז אפשר להקל לחתן משום שזה יום טוב שלו וכל מיני סיבות כאלה. אבל זה לא שייך כלפי הענין של הדין שבימי עומר.

האמת שב'פרי עץ חיים'[9] יש טעם יותר עמוק. ב'פרי עץ חיים' במקום הטעם של דין – הרב אומר הפוך. הוא אומר שבימים האלה של ספירת העומר שורה על הראש של האדם "עֲמַר נְקֵא"[10] – עֲמַר מלשון עומר. שורה על האדם אחד מהתיקונים של אריך. קדושה גדולה מאד שורה על השערות אפילו של הראש ולא רק של הדיקנא. הדיקנא זה תמיד מצד אריך וצריך לראות את הקדושה ואין להעביר אותה. אבל גם בשערות הראש, הופך להיות האדם בימים האלה [כמו] נזיר להשם, ואסור להעביר את השער. אז זה לא בגלל דינים שהם מבחינת 'סור מרע' אלא בגלל הקדושה שהיא מבחינת 'עשה טוב', איך אתה יכול להעביר את הקדושה מעל הראש? "כִּי נֵזֶר אֱלֹקָיו עַל רֹאשׁוֹ"[11]! לסיכום ישנם שני טעמים, אחד נמצא ב'שער הכוונות' ואחד ב'פרי עץ חיים'.

הדברים מגיעים עד כדי כך – הרש"ש שאלו אותו שאלה[12], הרי בספירת העומר, ביום מ"ח לעומר כבר הסתיימו ההמשכות של המוחין, אז אם כן שיהיה מותר להסתפר ביום מ"ח בבוקר. כיוון שספרנו כבר בלילה, אז מ"ח ביום אפשר כבר להסתפר. מה ענה הרש"ש? הרש"ש אמר לו, אולי אתה צודק בענין המוחין, אבל מוחין לבד ושערות לבד. מבחינת השערות, מבחינת הדין הוא לא נגמר להכנס במ"ח, הוא צריך להכנס ולהתתקן גם במ"ט. לכן אתה צריך עוד לחכות עד מ"ט, ואז מקצת היום ככולו, מספיק שספרת בלילה, אז כבר ניתן להסתפר במ"ט ביום. והרש"ש מוסיף, ואפילו כאשר מ"ט חל בשבת ושבועות חל ביום ראשון, אז מה ההלכה אומרת? – תסתפר ביום שישי, נכון? אפילו ע"פ המקובלים. המהרח"ו כך היה נוהג. אומר הרש"ש – מצידי לא הייתי מסתפר, הייתי נשאר עם זה עד אחרי שבועות. לולי שהכריחוני ע"פ דברי מהרח"ו[13] לפי הענין אי אפשר היה להסתפר אפילו כאשר חל מ"ט בשבת. כלומר, להראות לך שכל יום ויום מספירת העומר יש לו את התיקון שלו מבחינת שערות, ואי אפשר להסתפר. שערות זה מושג רוחני. וכן תלמידי רבי עקיבא נקראו 'שערות', שרבי עקיבא היה דורש על כל תג ותג תילי תילים של הלכות[14], והתגים האלו פרושם שערות. אז הנשמות שלהם היו מבחינת שער[15] ולכן פגעה בהם מידת הדין כל כך.

(שאלה שנשאלה ע"י אחד האברכים:) כבוד הרב, היה מי שרצה לומר שהרמ"ע מפאנו היה מסדר את הזקן[16]. אמנם הרב עובדיה[17] מצטט אותו ואומר שאין הוכחה שהיה נוגע בזקן[18]. (תשובת הרב:) מהר"י אירגאס בעל 'שומר אמונים' הקדמון, יש לו שו"ת 'דברי יוסף', שם הוא מדבר על הזקן, שמישהו הראה לו[19] שעל פי סוד אפשר אולי קצת לסדר את הזקן בחו"ל, ומהר"י אירגאס צעק על זה חזק מאד ודחה את דבריו. לגבי הרמ"ע מפאנו אמר – מה אתה מביא הלכה מפי מעשה?[20] אפילו יבוא המקובל הכי גדול שבדור ויסדר את זקנו, לא נוכל להגיד שהוא עושה על פי האר"י. אני לא יודע מה הוא עושה, שיסתדר עם עצמו. על פי האר"י אין כזה דבר. יש היום מקובל גדול בדור שהוא קצת ככה מסדר את זקנו עם מספרים. אם תשאל אותו – הוא לא יגיד לך שזה על פי האר"י. יגיד מגרד לי, יגיד אשתי לא מרשה לי וכו'. יש תמונות שהוא היה עם זקן ארוך מאד, אמנם היתה סיבה שהוא היה צריך להוריד את הזקן. אבל על פי האר"י – אין כזה דבר!

אַי אַי אַי, ה'חפץ חיים', היה איזה בחור בישיבה שלו, והיה לו זקן גדול, והלך ל'חפץ חיים' ואמר לו, השדכנים אומרים לי אם אתה לא תסדר קצת את הזקן, לא יהיה לך שידוך. אז ה'חפץ חיים' אמר לו אוי ואבוי, השידוך הוא מהשמים, מהשם אשה לאיש, מן התורה מן הנביאים מן הכתובים[21]. אם אתה תסדר את הזקן בשביל שידוך, השידוך דוקא יברח. אם הָיִיתָ אומר לי איזה סיבות פרטיות מילא, אבל בשביל שידוך? בכל אופן ה'חפץ חיים' לא היה פוסק הכל על פי הסוד והיה יכול למצוא לו היתר לסיבות פרטיות, אבל אתה בא ואומר בשביל שידוך? זה חוסר אמונה! הוא אמר לו לא לנגוע בזקן.

אלי, אם היה בא אחד ושואל אם אפשר לסדר את הזקן בשביל שידוך –הייתי אומר לו לא לנגוע אפילו בחצי שערה. אפילו אם היה כבר בגיל ארבעים ועוד לא התחתן, אפילו בן ששים. אין כזה דבר! הדיקנא זה צינורות השפע. אשה שלא רוצה זקן, למה שתגרש אותה אחר כך – תגרש אותה כבר מעכשיו ואל תתחתן איתה! תחפש אחת שרוצה זקן. אני חושב שגם אשה שהתחתנה עם בן אדם עם זקן ואחר כך זה מפריע לה, צריך להגיד לה גברת, התחתנת איתי ככה, או שאת רוצה אותי ככה, או שלום, נלך לרבנות. אין. שאני אוריד את צינורות השפע?

אחד בא אלי פעם ופתאום ראיתי שהוריד את הזקן, שאלתי אותו מה קרה? והוא אמר לי – מה אני אעשה כבוד הרב, שלום בית. הלכתי ושאלתי רב והוא אמר לי להוריד. אמרתי לו – למה לא באת לשאול אותי? כל דבר אתה בא לשאול אותי ופתאום אתה הולך לשאול רב אחר? מה זה הדבר הזה, חס ושלום.

אַי אַי אַי, אז צריך לדעת – יש דברים שכאשר אתה לומד את דברי האר"י אתה רואה שהם עקרוניים מאד מאד ואין לזוז מהם, וזה (הזקן) אחד מהדברים האלה. אם אדם קורא בשער המצוות פרשת 'קדושים' את מה שכתב האר"י, הוא רואה שיש בזה איסור חמור מאד מאד לא רק לחתוך, הוא אומר, שאפילו אם לפעמים לבן אדם נכנסת היד לתוך הזקן הוא צריך להזהר כשהוא מוציא את היד שלא יעקור שערה. ולעקור שערה זה עוד יותר גרוע מלקצוץ שערה.

יש כאלה שהביאו ראיה מה'בן איש חי' שמותר לחתוך קצת[22]. אַי אַי אַי, חכמי בבל עקרו את התשובה הזו משו"ת 'רב פעלים' בגלל שטעו בה, לא למדו אותה נכון. אני פעם כתבתי על זה, אחר כך אני מצאתי את התשובה הזו בעותק ישן של קונטרס 'סוד ישרים' שבשו"ת 'רב פעלים'. ה'בן איש חי' מדבר בתשובה זו בכלל על זקן התחתון. מישהו שהפריע לו שמה השערות בגלל חולי ושאל אם מותר להוריד וקיבל תשובה שבמספרים מותר מכיון שהעיקר נמצא[23]. היכן שנמצאים שערות אסור להוציא את זה לגמרי, כי זה תיקון של האדם הענין של שערות, כמו בית השחי. לא כמו אשה[24]. (אחד האברכים:) גם החיד"א כותב שמי שרוצה לפרש את דברי האר"י שבמספרים הוא התיר – טועה (הרב:) טועה, פשיטא.

[1] השיחה נמסרה במסגרת שיעור בספר 'אוצרות חיים' בכולל הוראה של מוסדות התורה בית א‑ל בני ברק בשנת תשע"א

[2] לרבי יעקב חיים סופר זצוק"ל

[3] 'כף החיים' נכתב במשך כארבעים שנה משנת תר"ס (1900) עד תרצ"ט (1939), 'משנה ברורה' נכתב במשך כשלושים שנה ועריכתו הסתיימה בתרס"ט (1907)

[4] תהלים נ' ג'. ועיין יבמות קכ"א ע"ב "מלמד שהקדוש ברוך הוא מדקדק עם סביביו כחוט השערה"

[5] עץ חיים שער ה' פרק א'

[6] דרושי הפסח דרוש י"ב

[7] פרי עץ חיים שער מנחה ומעריב – פרק א

[8] עד חצות היום

[9] שער ספירת העומר פרק ז'

[10] דניאל ז' ט' "חָזֵה הֲוֵית, עַד דִּי כָרְסָוָן רְמִיו וְעַתִּיק יוֹמִין יְתִב; לְבוּשֵׁהּ כִּתְלַג חִוָּר, וּשְׂעַר רֵאשֵׁהּ כַּעֲמַר נְקֵא, כָּרְסְיֵהּ שְׁבִבִין דִּי נוּר, גַּלְגִּלּוֹהִי נוּר דָּלִק"

[11] במדבר ו' ז'

[12] נהר שלום דף ל"ג ע"א

[13] שהראו לו דברי המהרש"ו שכתב שמהרח"ו נהג במקרה זה להסתפר ביום שישי במ"ח לעומר

[14] מנחות כ"ט ע"ב

[15] פרי עץ חיים שער ספירת העומר פרק ז

[16] חתם סופר או"ח תשובה קנ"ט "ומה שרמז לספרי מקובלים שכ' שלא להושיט ידי' בדקני כלל אין לי עסק בנסתרות אבל מהם ומהמונם הותר׳ הרצוע׳ לגמרי בכל ארץ אטליה שכל חכמיה מגולחי זקן ונתלים באילן גדול ר׳ מנחם עזריה [הרמ"ע] בכל עשרה מאמרות אבי המקובלים שהוא היה מגלח מבלי השאיר שערה א׳ וכן העיד עליו היש"ר מקאנדי' באילים שלו והיה אומר שעפ"י חכמי המקובלים אין חו״ל ראויה לכך"

[17] יביע אומר, חלק ט', יו"ד, סי' י' ס"ק ד'

[18] ומביא עדויות של אחרים שראו את ציור תמונת הרמ"ע מפאנו עם זקן מלא

[19] בספר 'באר עשק'

[20] דברי יוסף סימן כ"ה: "עוד כתב שדרש וחקר על מנהג מוהרמ״ע זצוק״ל וידע על נכון דהוה מסתפר בדיקניה כמנהיג איטליא עכ״ל. מדקאמר הוה מסתפר בדיקניה ולא קאמר מסתפר דיקניה מוכח שלא העידו לו שהרמ״ע ז״ל היה מסתפר כל זקנו אלא מקצתה וא"כ הוא מביא ראיה לסתור דבריו שכתב לעיל דבחוצה לארץ עדיף לגלחה כי בודאי דין החלק כדין הכל הוא. ועוד אני חקרתי על זה ממוהר׳׳ר בנימין הכהן נר״ו בעי' ריניי"ו יע״א והשיב לי וז״ל דברי בעל באר עשק אין ראוי לסמוך עליהם כי כבר התעשקו עמו בעלי ההוראה מכמה תשובו׳ שבאו שם דלא כהלכתא ואני ראיתי במנטובה צורת הרמ״ע זלה״ה והוא בזקן מלא על כל גדותיו עכ״ל. והרי זו הכחשה בגופא של עדות. ועוד בשלמא אם היו אומרים לי אלו המעידי' דהרמ״ע זלה״ה אמר להם דע״פי הסוד ראוי להסתפר הזקן במספרים בחוצה לארץ אזי היה עדות השייך לעניינינו ואני הייתי משיבו כמו שהשיב הרב הגדול הרא״ם זלה״ה בריש פ׳ כי תבא על מה שכתבו קצת מפרשים בשם רבינו תם מאורליינ״ש ז״ל אמר איני מאמין שיצא זה מפיו יעו״ש כי כל דבר זר אין ראוי להאמין שיצא מפי אדם גדול. אבל עתה שהמגיד לו, לא הגיד אלא שראהו עושה מעשה ומסתפר בדיקנא – אין זה כלום. כי העיקר אצלנו, אין למדין הלכה מפי מעשה, כדאיתא בפרק יש נוחלין. שמא טעה הרואה או המגיד, או שמא איש חולני היה הרמ"ע זלה"ה שאם לא היה מסתפר היה בא לידי חולי כבר ומשום הכי לא הנהיג עצמו לקיים מצווה זו על פי פנימיותה"

[21] מועד קטן י"ח ע"ב

[22] יביע אומר, חלק ט', יו"ד, סי' י' ס"ק ד'

[23] שו"ת תורה לשמה יו"ד תשובה רט"ו "ומיהו דע דאם השערות של הזקן התחתון ארוכים הרבה וקשה עליו השתלשלותם למטה מחמת אורכם ועוביים אפשר לקוץ מן האורך שלהם ולקצרם מאחר דאינו מסירם לגמרי משא"כ בזקן העליון דבכל אופן אסור. לא תגע בו יד"

[24] שו"ת סוד ישרים תשובה תמ"ו

צמוקו בלוקריה.