פרשת 'מסעי' מסיימת את הספר. ספר במדבר, היינו חושבים שאין בו כלום. בראשית – בריאת העולם, שמות – התהוות עם ישראל, (ויקרא – קורבנות ודיני המקדש), אלה הדברים – זה חזרה כללית על הכל, במדבר – מה יש במדבר? אבל בעצם זה הספר שעם ישראל עברו את כל הניסיונות ואת כל הבעיות. המתאוים, המרגלים, וכל הבעיות הקשות ביותר שהיה בדור המדבר, זה היה בספר במדבר. הם התמודדו מאוד קשה.

לפעמים יהודי נמצא באותו המעמד והוא שואל את עצמו, ריבונו של עולם, למה הבאת עלי כאלה דברים, למה אני צריך לסבול? תן לי חיים ככה ישרים, בן שמונה עשרה לחופה, מתחתן, עד מאה ועשרים שנה, כל שנה בן, שפע של פרנסה, לא צריך לעבוד, אני יושב ולומד, מרים את הכרית מוצא כסף – אני לא יודע מי שָׂם. מחפש ככה חיים קלים.

באים ללמד אותנו "אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל"[1], וייסעו ויחנו, ויחנו וייסעו. היה להם קשיים גדולים מאוד, איזה מסעות שהם עברו! אדם צריך ללמוד שכל החיים הם התמודדויות ומסעות, ולא תחשוב שהמסעות האלה הם סתם. כל דבר שעובר על האדם, ואדם יוצא מזה מנצח על ידי שהוא מאמין בהשגחה פרטית, שיש תוכן, שיש ענין במסע – יש בזה דרגה של תיקון לעליה של האדם.

"וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם עַל פִּי ה', וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם לְמוֹצָאֵיהֶם"[2]. 'אור החיים' הקדוש שואל, כתוב "מוצאיהם למסעיהם" וכתוב "מסעיהם למוצאיהם". דבר ראשון, למה כָּפַל? דבר שני, למה הָפַךְ? הרי המשמעות של מוצאיהם למסעיהם הוא כמו מסעיהם למוצאיהם. אז אומר 'אור החיים' הקדוש, הדבר דומה לאדם הנוסע. אתה רואה אותו שהוא הולך ושואל אותו, למה אתה ממהר? לאיפה אתה הולך? הוא אומר, אני צריך להגיע לירושלים, לעיר הקודש. יש לי פגישה עם המשיח. אני צריך להגיע לירושלים, לכותל, להתפלל. אדם רוצה להגיע לאיזה מקום, אז הוא רץ בשביל המטרה הנכספת. אין המטרה בנסיעה עצמה. המטרה של הנסיעה זה להביא אותו למקום שהוא רוצה להגיע.

דרך אגב, שמעתי מילה יפה על הכותל. מאוד נהניתי, אף על פי שיש בזה הרבה הערות. אומרים שרבי שלומקה מזוויעהל, צדיק יסוד עולם, נסע פעם למירון. הוא היה הולך הרבה למירון, ואז היו נסיעות קשות מאוד, לא כמו היום, ועוד מירושלים עד מירון. הוא חזר מותש. אז כל החסידים רצו לקחת אותו הביתה, לנוח קצת, לאכול משהו. אמר לא, לא, – לכותל! כי אין יום שהוא לא מתפלל בכותל. אמרו לו מה? עכשיו בָּאתָ ממירון! התפללת! אמר להם מירון זה סניף דואר לקב"ה, אבל בית הדואר זה הכותל. שם זה הדואר המרכזי. פעם בחודש, פעם בחודש תלך לאבא לירושלים, לכותל, תדבר שם. אין למעלה מזה.

ויש סוג אדם שאתה רואה אותו גם רץ. ההוא רץ וכל הזמן הפנים שלו לראות את המטרה, וזה אתה רואה אותו רץ אבל כל הזמן מסתכל אחורה. רודפים אחריו, הוא לא טוב לו, כמו שנאמר מאן דביש ליה בהא מתא, לאזיל למתא אחריתא[3] – מי שלא טוב לו בעיר אחת, שילך לעיר אחרת. אתה רואה את האדם, הוא רץ, אבל אין לו שום מטרה. המטרה שלו היא לברוח מהמקום שהוא יצא. רודפים אחריו, אז כל רגע הוא נבהל, אולי מישהו רואה אותו, רודף אחריו, אז הוא בורח.

אבל יש לפעמים אדם שלישי. אתה לא רואה אותו בכלל רץ, הוא מטייל. הוא הולך ימינה, פתאום הוא הולך שמאלה, פתאום אפילו הולך אחורה. מסתכל בשמים, מסתכל על הארץ, הולך לאט לאט, שר בדרך. מה אתה רואה? האדם הזה לא יוצא משום מקום ולא רוצה להגיע לשום מקום. רק מטייל. אומר 'אור החיים' הקדוש, שלושת הדברים האלה היו בעם ישראל.

הנה – "אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לְצִבְאֹתָם"[4]. הם יצאו מארץ מצרים, הם יצאו ממצרים אבל עדיין טומאת מצרים אחוזה בהם, דבוקה בהם. אז השם הסיע אותם – "וַיַּסֵּב אֱלֹקִים אֶת הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר"[5] בשביל לנתק מהם עוד כמה חיבורים של מצרים.

נתתי פעם משל על זה לאדם, שלפעמים יורד גשם, והוא בא מבית הכנסת הביתה. אשתו בדיוק מנקה את הבית, והוא בא עם המגפיים מלאים בוץ, רוצה להיכנס. והיא אומרת לו, מה, לך קצת תעשה כמה קפיצות, תסתובב קצת כמה סיבובים מסביב לבית, במדרכה, לא איפה שיש בוץ, תוריד את הבוץ ואחר כך תבוא ותוריד את הנעלים ותכנס.

ככה הקב"ה גם כן. בגלל שהם יצאו מארץ מצרים היה צריך את כל המ"ב מסעות בגלל המוצא. שעל ידי השם הקדוש, שם בן מ"ב, מעלים מעולם לעולם, מטומאה לטהרה[6]. זה בבחינת סור מרע, לברוח ממצרים. אז זה "מסעיהם למוצאיהם".

ואחר כך גם "מוצאיהם למסעיהם". יש להם גם מטרה להגיע לקדושת ארץ ישראל, נו, אז צריך לקנות כמה קניינים של קדושה בשביל להגיע לא"י. הם רצים, הם נוסעים מ"ב מסעות בשביל להגיע למוצא, לתחנה הסופית א"י. א"י היא קדושה מאוד. אי אפשר להגיע סתם. מה, מה אתה קונה בשביל זה בבחינת 'עשה טוב'? אז גם כאן היו צריכים מ"ב מדרגות. מ"ב מסעות.

אבל, אומר ה'אור החיים' הקדוש, טוב, אם ככה אז אנחנו יכולים להבין שבין אם המטרה היא בריחה ממצרים ובין אם המטרה היא להגיע לא"י, הם היו צריכים יום יום לנסוע, בלי לחנות. מה זה כל החניות האלה? יש מקומות שהם חנו הרבה שנים, ומקומות שחנו יום אחד. אז אומר 'אור החיים' הקדוש וזה לשונו, אכן נתבהר על פי דברי אנשי אמת שאמרו[7] שהליכת ישראל במדבר היתה לברר ניצוצי הקדושה, שאנס איש הבליעל החונה במדבר השמם, ששם קנה מקומו, נחש שרף ועקרב. ודרכו שם עדת ה' להוציא בולעו מפיו. והוא הטעם שהיו ישראל חונים במקום אחד שנה, ובמקום אחד י"ב שעות, שהוא כפי מה שצריך לבירור הניצוצות שישנם במקום ההוא. וברור זה, אין כח בעולם שיכול עשותו, זולת קדושה השלמה, ובסוד שלמות מחברת הכללות ומחברת הפרטות. קדושה השלמה היא השכינה וישראל והתורה, ומחברת הפרטות הם ששים ריבוא נשמות קדושות, מחברת הכללות הוא משה רבינו בסוד "מֹשֶׁה עַמּוֹ"[8] כי הוא אילן שממנו נצצו נשמות ששים ריבוא שהיו שם, ונסתייעו בעזר אֱלֹקִי בשכונת שוכן הבירה, ושברו מלתעות עוול ובררו ברור עצום (עד כאן דברי 'אור החיים' הקדוש).

אז יוצא שהיתה מטרה לא רק ביציאה ממצרים, ולא רק להגיע לא"י, היתה מטרה לעבור דרך המדבר להוציא ניצוצות של קדושה, כמו שכתוב בזוהר ובגמרא בכמה מקומות, שהחכמים היו הולכים להרבה מסעות יזומים. היו עושים כביכול כמו טיולים, והיו מדברים דברי תורה בדרך. וכתוב שם שהם הוו שקלי ואזלי באורחא[9]. הם היו הולכים למקומות מיוחדים איפה שבלועים כל מיני ניצוצות של קדושה בתוך מקומות, בתוך עצים, בתוך אבנים, בתוך יער. והיו הולכים ומדברים דברי תורה כד הוו אזלי – כשהיו הולכים, שקלי – לוקחים ניצוצות של הקדושה.

אז ודאי שגם כשעם ישראל הלכו במדבר, אז לקחו ניצוצות בנסיעה עצמה. אבל יש מקום שאי אפשר בנסיעה בלי עצירה לקחת ניצוצות, אתה תלך וזה ישאר. אז היו צריכים להישאר י"ב שעות ויש מקומות י"ב חודש. מי קובע כמה זמן ישארו באותו מקום? – "עַל פִּי ה' יַחֲנוּ, וְעַל פִּי ה' יִסָּעוּ"[10]. השם יודע. על פי השם יסעו. יוצא שהמ"ב מסעות יש בהם ענין בפני עצמו, חוץ מהעניין של יציאת מצרים והעניין של להגיע לא"י.

אַי אַי אַי, תדעו לכם, כל דבר ודבר שעובר על אדם, זה מ"ב מסעות, זה להביא אותו לעליה. אז יוצא שצריך לכל אחד ואחד מאיתנו אמונה חזקה בהשגחה פרטית. רק השם יודע מה התיקון של הנשמה, והקב"ה מביא עלינו כל מיני מסעות, לאו דווקא בעניין של נסיעה. כל מיני ניסיונות, כל מיני בני אדם, כל מיני עניינים, שמתפקידם להביא אותנו לשלמות. אם נעבור אותם בצורה הנכונה, הוו אזלי ושקלי, אתה עובר עליו, אתה מקבל את הדרגה הבאה, וזהו.

סיפרתי פעם, יש לי תלמיד שהכרתי מבת ים. התחיל לחזור בתשובה, היה שם בכולל. עבר איזה תאונה חזקה מאוד וזה הביא אותו להתעורר ואז הוא בא לבית הכנסת. ולאט לאט, לאט לאט, הוא התחזק. אני זוכר בהתחלה של התשובה שלו, הוא היה מדקדק מאוד בברכות. היה נבהל לראות מי שאוכל בלי לברך. זה גזל! מה אתה לוקח מהעולם בלי לברך? זה הכל שייך לקב"ה! אז יום אחד הוא בא לשאול אותי שאלה. איזה שאלה! הוא אמר לי כבוד הרב אני לא יכול לראות בן אדם שאוכל בלי ברכה. כל שכן את אבא שלי. אני רואה אותו אוכל ככה בלי ברכה, ואני לא יכול להגיד לו כלום, זה אבא. האם אני יכול לברך במקומו? אני אעשה את זה מהר לפני שהוא אוכל, לזכות אותו. בקיצור הוא התחתן, ב"ה, נולדו בנים. היה קשה לאשתו לגור באזור הזה, אז היא סחבה אותו לטבריה, ההורים שלה גרים באזור שם. שם לא היה לו את החממה של הרב שלו, של החברים שלו שקצת עוד היה לו קשר איתם אז, קשר שהחזיק אותו. אבל בסופו של דבר, החזרנו אותו למקום.

מדי פעם כשהייתי הולך לטבריה, הייתי לוקח אותו, וכשהיינו הולכים איתו, אני שומע אותו אומר אנא בכח גדולת ימינך וכו'. אמרתי לו מה זה? למה אתה אומר 'אנא בכח'? אמר כבוד הרב אל תשאל מה היה לי פה, ומה היה לי פה, וכל פעם שהיה מגיע למקום שקרה לו משהו היה אומר 'אנא בכח'. למה? – 'אנא בכח' זה המ"ב מסעות. כמה תיבות יש בכל שורה של 'אנא בכח'? שש תיבות. כפול שבע זה ארבעים ושתים תיבות, זה שם מ"ב. שם מ"ב – תחלק אותו לשלוש, כמה תקבל? ארבע עשרה תיבות. אז זה י"ד י"ד י"ד. יד הגדולה, יד החזקה, יד רמה, כלומר שם מ"ב הוא מנוף עם שלוש זרועות[11], והוא מוריד את הזרועות לעולם שתחתיו ומרים אותו למעלה. אז 'אנא בכח' איפה הוא נמצא? ביצירה. ומה המטרה שלו? לעלות את העשייה אליו. לכן בסוף העשייה אנחנו אומרים 'אנא בכח'[12].

כמו שיש מ"ב ביצירה כך יש מ"ב בבריאה ויש מ"ב באצילות[13]. מ"ב בבריאה – אהיה אשר אהיה, אהיה גימטריה עשרים ואחד, ועוד אהיה, ביחד מ"ב. מ"ב של האצילות, זה פשוט, מלא, ומלא דמלא של שם הוי"ה, וזה נמצא בקדיש. הוי"ה פשוטה ארבע אותיות, מלא[14] עשר אותיות, זה ביחד י"ד אחת, ועוד כ"ח אותיות של מלא דמלא[15] שזה שתי ידיים.

אז תמיד יש שלוש ידיים שמרימות, ואת זה רואים בקריאת שמע על המיטה, שאתם עוד מעט תקראו. לאחר 'אנא בכח' חוזרים שלוש פעמים על הפסוק של אותו יום, נניח היום יום ששי חוזרים "יחיד גאה, לעמך פנה, זוכרי קדושתך". למה חוזרים שלוש פעמים? – כנגד בריאה יצירה עשיה. הראשון מכוונים בו 'אנא בכח' להעלות את הנפש מעשיה ליצירה, השני מכוונים בו אהיה אשר אהיה והוא מעלה לבריאה, השלישי מכוונים בו פשוט, מלא, ומלא דמלא של שם הוי"ה, לעלות את הנפש לאצילות.

אז אומרים ששם בן מ"ב זה סוד האמונה שיש לאדם שאף פעם הוא לא נמצא בדרגה אחת. הקב"ה לא אוהב את מי שנמצא באותה דרגה, נכנס לשגרה, נכנס למצוות אנשים מלומדה, שרוצה מנוחה, הכל אותו דבר. אין כזה דבר. הקב"ה מביא על האדם ניסיונות כדי שהוא יתעלה ולא ישב במקום אחד.

לכן כתוב בתיקון חצות (בבין המצרים צריך להגיד תיקון חצות גם ביום, לבכות על צער השכינה[16]) "לָמָּה תַתְעֵנוּ ה' מִדְּרָכֶיךָ, תַּקְשִׁיחַ לִבֵּנוּ מִיִּרְאָתֶךָ"[17]. הפשט – כאילו באים חס ושלום בטענות לקב"ה. איך אפשר להגיד את זה? להגיד למה תתענו מדרכיך? אלה הפשט הוא לעשות פסיק. "למה תתענו?" אדם לפעמים רואה שהוא טועה בדרך הוא אומר רבש"ע למה אתה עושה לי ככה? מה עשיתי? למה? – תשכיל ותבין שהשם רוצה להביא אותך קרוב אליו – "מדרכיך!", כל הניסיון שעובר עליך, כל דבר שבא עליך זה בא בשביל שהשם רוצה שלא תהיה מצוות אנשים מלומדה. אל תעמוד במקום אחד. יש לך עוד, השם רוצה לתת לך עוד עושר, ועוד כבוד, ועוד קרבה לבורא יתברך.

ואחר כך "תקשיח ליבנו?" לפעמים בן אדם אומר, אני לא יודע כבוד הרב, אני לא יודע מה קרה, אני לא מבין כלום, אני סתם יושב קורא וקורא ולא מבין שום דבר, נסתם לי הלב. בשבוע שעבר כמה הצלחתי להבין והיו לי הרבה חידושים, מה קורה? למה ככה? – אתה שואל למה ככה? מה אתה חושב שהחיים הם כאלה פשוטים? תבכה על התורה, תבקש. הקב"ה נתן לאדם קצת הבנה בחינם בשביל שתבין כמה מתוקה התורה, עכשיו אתה רוצה להבין יותר? תעשה על זה עמל, יגיעה, "תקשיח ליבנו"? משום שהשם רוצה שתעשה את הלימוד מתוך יראת שמים – "יראתך", תתפלל, תבקש סייעתא דשמיא.

יהי רצון והשם יתברך יערה רוח ממרום ויהפוך עלינו ועל כל אחינו בית ישראל את הימים האלה לששון ושמחה אכי"ר.

[1] במדבר ל"ג א'

[2] שם ב'

[3] ע"פ בבא מציעא ע"ה ע"ב

[4] שם א'

[5] שמות י"ג י"ח

[6] שער הכוונות דרושי הקדיש דרוש א: ושם זה של מ"ב הוא אשר מעלה כל העליות שיש בכל העולמות

[7] זוהר ח"ב קנ"ז

[8] ישעיה ס"ג י"א

[9] חגיגה ה' ע"ב, קידושין ל"ט ע"א, בבא קמא פ"א ע"ב

[10] במדבר ט' כ'

[11] שער הכוונות דרושי ברכת השחר, ענין נטילת ידים

[12] ע"י 'אנא בכח' שאומרים בתפילת שחרית מעלים את העשיה ליצירה, עיין שער הכוונות דרושי תפלת השחר דרוש ג'

[13] שער הכוונות דרושי הלילה דרוש ה'

[14] יו"ד ה"א וא"ו ה"א

[15] יו"ד וא"ו דל"ת, ה"א אל"ף, וא"ו אל"ף וא"ו, ה"א אל"ף

[16] שער הכוונות ענין בין המצרים

[17] ישעיהו ס"ע י"ז