פרשת ניצבים
מלכויות זכרונות שופרות

"אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹקֵיכֶם, רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם, כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל. טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ, מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ, לְעָבְרְךָ בִּבְרִית ה' אֱלֹקֶיךָ וּבְאָלָתוֹ, אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ כֹּרֵת עִמְּךָ הַיּוֹם"[1]. בפסוקים אלו יש רמז חזק מאוד לראש השנה. משמעות ראש השנה היא קודם כל – התייצבות, שנאמר "אֱלֹקִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵ‑ל, בְּקֶרֶב אֱלֹקִים יִשְׁפֹּט"[2]. "ניצבים" משמעותו דין, רמז חזק לענין הדין שניצב עלינו. המילה "היום" רומזת ליום שקובע את כל הימים, יום שכולל את כל הימים – זה ראש השנה, שנאמר "וַיְהִי הַיּוֹם, וַיָּבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹקִים"[3]. היום בה"א הידיעה – זה ראש השנה.

אם אדם לא יתעורר לפני ראש השנה, מתי יתעורר? אם יתעורר רק לאחר שדנים אותו ויבכה ויצעק – יגידו לו, אדוני זה כבר נגמר. אי אפשר לשנות את גזר הדין. אבל, אם אדם צועק ועושה תשובה ומשנה דרך ומתפלל לפני שדנים אותו, אז הדברים באים על אוזן קשבת, ויכולים להפוך את הדין, ויכולים לבנות משהו אחר.

לכן צריך אדם להתעורר ולעשות תשובה בהיותו בריא. כלומר, כל עוד לא דנו אותו, כל עוד לא סגרו עליו שום מנעולים, כל עוד לא תפסו אותו בשום תפיסה. כי אם המצלמות כבר צילמו והביאו את כל הראיות לשופט, כאשר על כל תמונה יש סעיפי אישום וסעיפי עונש, מה כבר אפשר לעשות? האדם יכול לדבר כמה שהוא רוצה, אולי יוותרו לו על משהו קטן. אבל אם אדם הולך לשופט לפני שהביאו לפניו את הראיות, ומודה ועוזב, ועושה איזה פשרה עם השופט, אז הפשרה קיימת.

הרמב"ם אומר שכאדם עושה תשובה הוא הופך לאדם אחר, הוא לא אותו אדם שהיה[4]. התשובה מעלימה אותו ופתאום כאילו הוא מת, ובא לנו פה אדם חדש שעליו לא נאמר כלום. לומדים מכך שיש יכולת גם לבטל את הדין, ולא רק למתק אותו. למתק פרושו שזה אותו אדם ואותו הדין, אבל מכיון שעשה תשובה אפילו קלה, אז ממתקים לו את הדין, כי כל תשובה מתקבלת. "דִּרְשׁוּ ה', בְּהִמָּצְאוֹ. קְרָאֻהוּ, בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב"[5], הקב"ה כל כך רוצה בתשובה של האדם, שנאמר "כִּי לֹא אֵ‑ל חָפֵץ רֶשַׁע אָתָּה"[6]. הוא כ"כ רוצה להתפטר מהעוונות של בני האדם ולסובב את העולם מרעה לטובה, עד שהוא מקבל כל תשובה ולוקח כל תשובה בחשבון, בחשבון הכללי של כלל ישראל.

חוץ מהענין הגדול הזה שיום ראש השנה זה יום דין, וצריך האדם להתעורר לפני הדין ולמתק ולבטל את הדין, יש את ענין השופר. וגם לזה יש רמז חזק מאוד בפרשת השבוע – "פֶּן יֵשׁ בָּכֶם שֹׁרֶשׁ פֹּרֶה רֹאשׁ וְלַעֲנָה"[7]. דורשי רשומות היו אומרים ראשי תיבות ש'ורש פ'ורה ר'אש ו'לענה – אותיות שופ"ר.

אומר רבינו הרמח"ל ב'מאמר החכמה' שענינו של השופר וסגולתו היא, שכשאנחנו תוקעים בו למטה, הקב"ה תוקע בו למעלה. כל מצווה, אם אדם עושה אותה לשם שמים – זוכה כביכול לעורר את הקב"ה שיעשה כנגדו את המצווה, ואז מתחברים המצווה שהאדם עושה והמצווה שהקב"ה עושה "וְחִבַּרְתָּ אֶת הָאֹהֶל וְהָיָה אֶחָד"[8]. ואז "וַיִּשַׁע ה' אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ"[9], נהיה ש"ע נהורין, אדם מחבר את הרצונות. ככל שאדם מעמיק לעשות את המצווה בדקדוקיה ופרטיה ולשם שמים, הוא מתחבר עם הרצון העליון, ואז הקב"ה רוצה במעשיו ומשפיע את מלוא הסיוע, מלוא העומק של האור של הקב"ה, על מה שהאדם עשה.

אומר רבינו הרמח"ל[10], בוא תראה, כשחטא אדם הראשון, גרם לערב טוב ברע. אין לך דבר קטן או דבר גדול שלא מעורב טוב ברע. ולא עוד, אלא שבעולם הזה שלנו, הרע מתגבר. הטוב הוא כמו חררה[11] שיכולה להזרק בכל מקום, אבל הרע פה בעולם הזה הוא החזק. כשעמדו אבותינו על הר סיני, הקב"ה תקע בשופר. עם ישראל תקעו בשופר, והקב"ה תקע כנגדם. השופר שהקב"ה תקע בו, קולות וברקים, הרחיק את הרע והפריד אותו מהטוב ובנה את הטוב לבד. הקב"ה הפריד בין ישראל לאומות העולם. המבדיל בין קודש לחול, בין אור לחושך בין ישראל לעמים. הטוב התחזק בעצמו, וכיוון שהוא לעצמו ואינו מעורב ברע, אז היתה לו את האפשרות לכפות את הרע ולהתגבר עליו.

לאיל של העקדה, שהיה במקום יצחק, היו שתי קרניים. במעמד הר סיני תקעו בשופר השמאלי, בקרן השמאלית. הקרן הימנית היא למשיח, תקע בשופר גדול. כשיבוא המשיח התקיעה תהיה יותר חזקה מהתקיעה של מעמד הר סיני ואז, "בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח"[12], זה לא יגרום להפריד את הטוב מהרע, אלא להפוך את הרע לטוב.

אז רבינו הרמח"ל אומר, שמאז עד היום, כל התקיעות שאנחנו תוקעים זה לחזק את התיקון שנעשה במעמד הר סיני. כלומר, לחזק את הטוב ולכפות את הרע. וכידוע שע"פ הסוד כל כוונות השופר הם בענין זה.

אמרו חז"ל "אמר רבה, אמר הקב"ה, אמרו לפני בר"ה מלכיות זכרונות ושופרות. מלכיות כדי שתמליכוני עליכם, זכרונות כדי שיבא לפני זכרונכם לטובה, ובמה? בשופר"[13]. יש פה קושיה עצומה. היה צריך לומר "מלכויות שתמליכוני עליכם, זכרונות כדי שיבא לפני זכרונכם לטובה, שופרות כדי ש… וכו', ובמה? בשופר". מדוע? מכיון שיש שופר במלכויות ויש שופר בזכרונות ויש שופר בשופרות. אז לא מובן מה הענין.

אני לא יודע אם אני יכול לתרץ את הקושיה הזאת, קושיה עצומה, אבל ננסה למתק אותה. במלכויות, באמירה תליא מילתא, אמרו לפני מלכויות. גם בזכרונות, באמירה תליא מילתא, השופר הוא רק מסייע. בשופר, האמירה של הפסוקים היא רק בשביל השופר. לא האמירה של הפסוקים עושה את הפעולה, אלא השופר זה עיקר הפעולה. זה התירוץ הפשוט בלי להעמיק הרבה, אבל צריך באמת להעמיק בשאלה הזאת.

נזכיר עכשיו מה שהאר"י אומר, ורבינו הרמח"ל מסכם ומסביר, שבשופר יש שלוש כוונות.

מלכויות. הכוונה הראשונה היא המשכת המוחין. זה בגדר מלכויות. אתה ממליך את הקב"ה. מה למדנו עכשיו?[14] שהנרנח"י ובתוכם אור האין סוף נמשכים לכלים של ז"א, לכלים של נוק', ומשם לכל העולם, דומם צומח חי מדבר, ובפרט הנשמות של עם ישראל ואחריהם הכל, הגוים, כל העולם כולו מקבל מלכויות של הקב"ה.

זכרונות. כדי שיבא לפני זכרוניכם לטובה. מה זה זכרונות? מיתוק הדינים. יש בשופר ענין שנקרא מיתוק הדין. המיתוק של הדין נעשה על ידי אבותינו הקדושים. התשר"ת זה אברהם, התש"ת זה יצחק, התר"ת זה יעקב, או, התקיעה זה אברהם, השברים זה יצחק והתרועה זה יעקב. כלומר אנחנו מזכירים את אבות העולם ואנחנו מתעוררים לעשות מה שהם עשו. אז עולה זכרוננו לטובה, כלומר, אנחנו ממתקים את הדין על ידי שאנחנו משווים את עצמנו לאבותינו, עושים תשובה. אז זה זכרונות.

שופרות. השופרות זה הכוונה השלישית שבשופר, שזה ערבוב השטן. מה זה ערבוב השטן? תחילה ניתן הקדמה קטנה. כל קול בשופר מורכב מיחידות שנקראות טורמיטין. במילה עצמה טורמיט יש כבר רמז. הגימטריה של המילה טורמיט עולה איזה שמות, ובזה יש כבר הרבה מיתוק[15]. אבל חוץ מזה, כמו ששעה יש בה ששים דקות ובדקה יש ששים שניות, גם בקולות של השופר יש טורמיטין. והכוונה, שהתקיעה מחולקת לכוח קטן ביותר שהוא "טו". האורך של התקיעה הוא תשעה טורמיטין מחוברים. והשברים הם תשעה טורמיטין המחולקים לשלושה קולות שאורך כל אחד מהם שלושה טורמיטין. את התקיעה והשברים הכי טוב לעשות בצורה פשוטה ללא עליות וירידות.

מכיון שהטורמיט הוא כוח בעלמא, הכי קצר שיכול להיות. זה מגיע עד כדי כך, שמי שיכול לתקוע את תרועה לא כ‑ טו‑טו‑טו, אלא כ‑ לו‑לו‑לו, זה יותר טוב. הרמח"ל מגדיר את התרועה כתקיעה עם עיכובים, כתקיעה משתלשלת. כשאתה תוקע טו‑טו‑טו אתה מפסיק ממש. רואים מדברי הרמח"ל שה- לו‑לו‑לו זה יותר מהודר.

יש כמה עדות שמאוד מדקדקים לתקוע לו‑לו‑לו. התימנים, והשאמים בסוריה. כמו שאצל התימנים יש שאמים ובלאדים, גם בסוריה יש דמשק וחלב. החלבים נקראים שאמים והדמשקאים נקראים בלאדים. יש להם שני מנהגים. אלה עושים לו‑לו‑לו ואלה עושים טו‑טו‑טו. בהודו, המנהגים שלהם, זה מה'בן איש חי', זה חבורה של עשירים שיצאו מבבל, והלכו להסתחר בהודו ונשארו שם. מזה נוצרה הקהילה בבומביי. אז גם הבבלים וההודים תוקעים לו‑לו‑לו. אבל מרוקאים תוקעים טו‑טו‑טו. זה מענין, התחלתי לחקור אולי בפס תוקעים לו‑לו‑לו. באמת יש הרבה שינויי מנהגים בין עיר לעיר. גם אשכנז עושים טו‑טו‑טו, אין [בהם] מי שעושה לו‑לו‑לו. אלו ואלו דברי אלקים חיים, ואדם יוצא ידי חובה בשניהם. אני שומע גם את זה וגם את זה. למה לא? אם יש אחד שיודע לתקוע לו‑לו‑לו, הנה יש לנו פה אחד שיודע.

על כל פנים נחזור לעניינו, הענין של השופרות זה ערבוב השטן. איך הוא מתערבב? יש לנו שלושים קולות, תשר"ת שלושה פעמים, תש"ת שלושה פעמים, ותר"ת שלושה פעמים. התשר"ת זה ארבעה קולות. ארבע כפול שלוש זה שתים עשרה. התש"ת והתר"ת כל אחד תשע. סה"כ שמונה עשרה ועוד שתים עשרה של התשר"ת זה שלושים. בכל קול יש תשעה טורמיטין ביחד זה מאתים ושבעים טורמיטין גימטריה ר"ע. אנחנו לוקחים את יצר הרע, ותוקעים. בצורה כזו, אנחנו מבטלים את הרע וזה נקרא ערבוב השטן. אתה לוקח אותו, ועם השופר אתה מבטל אותו, כופה אותו. וכן על זה הדרך, כל המאה קולות כפול תשע זה תשע מאות, תת"ק. תת"ק זה שם שד"י מלא ושם אלוקים. לשדד כל מערכות הטבע והדינים. לכפות אותם.

וכן שלושים קולות של מיושב, ושל לחש של מוסף, ושל חזרה של מוסף, כל אחד זה ר"ע טורמיטין כנגד עבודה זרה, גילוי עריות, ושפיכות דמים. ועשר קולות שבקדיש תתקבל זה כנגד לשון הרע. רואים שהשופר זה ערבוב השטן.

עכשיו נבוא לפרש את הפסוק "פֶּן יֵשׁ בָּכֶם שֹׁרֶשׁ פֹּרֶה רֹאשׁ וְלַעֲנָה"[16]. מי אין בו שורש פורה ראש ולענה? אדם שאין בו שורש פורה ראש ולענה לא קיים בעולם. הוא הולך לבית עולמו. שם יש צדיקים שלימים. פה, כל מי שעדיין חי בעולם הזה יש בו עוד איזה רע לבטל, לכפות אותו.

אז כל אחד בא לראש השנה עם שורש פורה ראש ולענה שלו. ומה עושים עם השופר? עם השופר מבטלים את כל שורשי הרע – התאווה והגאווה והכעס. עם השופר עוקרים את שורשי הרע שבנו. ואז במשך השנה נשאר רק לעקור את הענפים, את הספיחים, להתגבר עליהם. אבל עקירת שורשי הרע של כל השנה זה בראש השנה, השופר עוקר את הרע מן השורש.

ורק את זה עושים? עושים רק ערבוב השטן? מה העיקר? – מלכויות וזכרונות! בראש השנה אתה שותל בתוכך זכות אבות, זכרונות. ואתה שותל בתוכך מלכות שמים. בקיצור, שותל בתוכך את השנה החדשה, את החידוש של העולם. אתה בורא את עצמך מחדש. את הכוחות של הטוב, את מה שהקב"ה רוצה לחדש בעולמו, זה יורד ע"י התפילות והשופרות לתוך הגוף שלך, לתוך הנשמה שלך. אתה שותל בתוכך את כל הטובה, את כל כוחות הקדושה והטוב, ואז ממילא מתחדשת עלינו שנה טובה ומתוקה.

יהי רצון, ואני מאחל לכולם, שנזכה השנה לשנה טובה ומתוקה.

[1] דברים כ"ט ט'-י'

[2] תהלים פ"ב א'

[3] איוב א' ו', רש"י: אותו יום שהיה ראש השנה

[4] הלכות תשובה ז' ד': "וכאילו לא חטא מעולם"

[5] ישעיהו נ"ה ו'

[6] תהלים ה' ה'

[7] דברים כ"ט י"ז

[8] שמות כ"ו י"א

[9] בראשית ד' ד'

[10] שם ב'מאמר החכמה'

[11] עוגה הנאפית על גבי גחלים

[12] ישעיהו כ"ה ח'

[13] ר"ה ל"ד ע"ב

[14] בשיעור המקדים בסידור הרש"ש

[15] ראה פרי עץ חיים, שער השופר פרק ג', ש"טורמיט" עולה גי' ג"פ אלקים עם ה' אותיות, והכולל

[16] דברים כ"ט י"ז