האתר להפצת תורת מו"ר צדיק יסוד עולם הגאון המקובל

הרב נסים פרץ זצוק"ל

מייסד וראש מוסדות התורה בית-אל בני ברק

פרשת בא - אותותי אותיותי

פירוש האר"י למה שאומר הפסוק 'אותותי' ולא 'מכותי', 'בקרבו' ולא 'עליו'. פירוש מה שכתוב בספר יצירה 'שתי אבנים בונות שני בתים' וכו'. היכן היו אחוזים מצרים ובמה הכה אותם השם. מדוע השם מכה בגויים. מה אפשר ללמוד מכאן על איך אנחנו צריכים לעבוד את השם.
הוקלט ע"י אחד התלמידים במסגרת שיחה שנמסרה בשיעור באוצרות חיים בעיר אלעד בשנת תש"ע

אותותי אותיותי

"וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה בֹּא אֶל פַּרְעֹה כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ וְאֶת לֵב עֲבָדָיו לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ, וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בָם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה'".[1]

אומר רבינו האר"י ב'שער הליקוטים', למה אמר הכתוב "אֹתֹתַי"? היה לו לכתוב למען שתי "מכותי" אלה בקרבו, למה כתב אותותי? אלא אומר רבינו האר"י, חוץ ממה ש"אֹתֹתַי" זה מרמז על אותות ומופתים, המילה עצמה – אוֹתוֹתַי, פירושו אוֹתִיוֹת, היינו האותיות שלי, אוֹתִיּוֹתַי. וגם קשה למה אמר הכתוב "בְּקִרְבּוֹ", למה לא אמר, למען שתי מכותי 'עליו' ועל ראשו ועל עמו, מה זה שאמר "בְּקִרְבּוֹ"? מה פירוש המילה "בְּקִרְבּוֹ"? והאמת ששם רבינו האר"י מרחיב את הדיבור בעוד קושיות רבות על הפסוק, והוא אומר דברים נפלאים אשר לא שמעתם אוזן מעולם. אבל אני אגיד רק איזה גרגיר אחד משם.

אנחנו רואים שמערכת המכות – שהיו עשר מכות, מחולקים. היה שבע מכות בפרשת 'וארא', ועכשיו בפרשת 'בא' – אותיות ב' א' שווה שלוש, עוד שלוש מכות. אז שבע המכות הראשונות היו כנגד שבע הספירות התחתונות[2], ועכשיו מגיעים המכות משלוש הספירות העליונות, כתר חכמה בינה. בהגדה של פסח של רבינו הרש"ש מובא התפילות שחיבר רבינו הרש"ש על כל מכה ומכה מעשרת המכות, שכשאומרים "אֵלּוּ עֶשֶׂר מַכּוֹת שֶׁהֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַמִּצְרִים בְּמִצְרַיִם וְאֵלוּ הֵן: דָּם. צְפַרְדֵּעַ. כִּנִּים. עָרוֹב. דֶּבֶר. שְׁחִין. בָּרָד. אַרְבֶּה. חֹשֶׁךְ. מַכַּת בְּכוֹרוֹת", אז אחרי כל מכה ומכה שמזכיר, אומר יהי רצון וכו', לא כמו כולם שאומרים את עשר המכות ברציפות, אלא מפסיק בין כל מכה ומכה לומר ה'יהי רצון'.

ומה הוא אומר? – יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו, שתצא מכת דם, שעולה גימטריה שֵׁם זה וזה, מִמַּלְכוּת דקדושה, וְתַכֶּה בַּמַּלְכוּת של טומאה וכו' וכו'. והוא לא אומר את זה כאילו זה דבר שהיה ועבר, אלא אומר בלשון הוֹוֶה, עכשיו זה קורה, ובשעה שאתה אומר 'דם' וכו' אז אתה ממש עכשיו נותן את העשר מכות.

אז משמע באמת שהיה פה "לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ", כי אם כל המטרה הייתה רק להוציא את עם ישראל ממצרים, אז היה אפשר לתת מכה אחת, ולהמשיך אותה עוד קצת, והכל היה נגמר. למשל, תן מכת 'דם', ותמשיך אותה עוד קצת זמן, ואז כבר לא היו יכולים לסבול את זה, ומיד היו משחררים את עם ישראל ממצרים. אלא ודאי היה כאן עניין נוסף בדבר הזה.

הפסוק אומר "אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם"[3], הִתְעַלַּלְתִּי – שיחקתי איתם, מלשון שחוק[4], כלשון "יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם יִשְׂחָק ה' יִלְעַג לָמוֹ"[5]. נתתי להם כל מכה שבוע אחד – וזהו, זה מה שפרעה יכל לסבול. ואחר כך הוא הקשה ליבו, למה? בשביל לקבל עוד מכה ועוד מכה, וחוזר חלילה.

ומה שאומרים המפרשים, שמה שכתוב "כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ", אין פירושו שה' הכביד את ליבו, אלא שה' יתברך נתן לו מקום לטעות, להתקשות מעצמו. זה אחד הפרושים, ויש עוד[6].

אז אומר רבינו האר"י, מה זה "לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ"? בספר יצירה[7] כתוב "שתי אבנים בונות שני בתים, שלש בונות ששה בתים, ארבע בונות עשרים וארבעה בתים, חמש בונות מאה ועשרים בתים, שש בונות שבע מאות ועשרים בתים"[8]. תיקחו למשל שתי אבנים א' ב', שתי לְבֵנוֹת, שתי אותיות. כמה מילים אפשר לבנות ולהרכיב מהם? כמה תיבות – בתים? שתי מילים בלבד, אָב ו‑בָּא, אלו הם הצירופים היחידים שאפשר לעשות משתי אותיות, ואין יותר.

אבל אם זה שלוש אותיות, אז כמה מילים אפשר לבנות מהם? שש! כי שתיים כפול שלוש זה שש. היה לך כבר שניים, שני בתים כבר בנויים ואתה עכשיו הבאת עוד אחד, את האות השלישית. אז אתה מחבר אותם באופן שלכל אות יש שני צרופים. למשל, אם ניקח את המילה – 'גֶּבֶר' שהיא מורכבת משלוש אותיות, אז כמה צירופים אפשר להרכיב ממנה? גֶּבֶר, גֶּרֶב, זה שני צירופים המתחילים באות ג'. ועכשיו קח את האות ב' ותרכיב ממנה בְּגֵר, בֹּרֶג, זה עוד שניים. ועכשיו תיקח את האות ר' ותרכיב ממנה רֶגֶב, רֶבֶג, זה עוד שניים. וביחד הכל זה ששה צירופים. כלומר, מכל אות יוצא לך שני צרופים. אז ממילא יש לנו עכשיו כלל: אם אתה רוצה לדעת הלאה – אתה לוקח תוצאה קודמת, ומכפיל אותה במספר הבא ואז אתה מקבל את התוצאה.

עכשיו נעשה ארבע אותיות. למשל – ארבע אותיות של אדנות (א‑ד‑נ‑י), כמה צירופים אתה מקבל? עשרים וארבע! למה? אתה מְחַשֵּׁב – ארבע כפול התוצאה הקודמת שזה שש, אז אתה מקבל עשרים וארבע. כלומר, יש לנו ששה צירופים לכל אות. ובצירוף של ארבע אותיות של שם אדנות, אתה מקבל עשרים וארבע צירופים של שם אדנות, וכל צרוף אחד נמצא ושולט בשעה אחת ביממה. יש במערכת השעות של היום עשרים וארבע שעות, ויש לנו עשרים וארבע צרופים, והם מתחלפים כל שעה במהלך שעות היום והלילה.

ומסופר על בעל 'התניא', שהרשעים ברוסיה לקחו אותו, ושמו אותו בכלא, והכלא היה בּוֹר בלי חלון ובלי כלום, הכל שם היה חושך ואפלה, אז איך הוא ילמד? איך הוא יניח תפילין? איך הוא ידע מתי זה יום ומתי זה לילה? כשהגיע הזמן להוציא אותו מהכלא, אז באו ומצאו אותו עם תפילין, אז שאלו אותו, מה אתה הנחת תפילין בכלא? וכי ידעת מתי זמן תפילין? מאיפה ידעת מתי זה יום ומתי זה לילה במקום כזה חשוך? אז אמר להם בעל 'התניא', יש לי את הצירופים של שם אדנות, שזה עשרים וארבע צירופים, ועל פי זה אני יודע שעכשיו זה השעה הזאת, ועכשיו זה השעה הזאת, על פי הצירופים שמאירים בכל שעה, אני ידעתי כל הזמן מה השעה.[9]

נחזור לעניינינו. למדנו מה זה "ארבע – בונות עשרים וארבעה בתים". עכשיו נלמד חמש, "חמש – בונות מאה ועשרים בתים". בחמש – יש לנו את שם א‑ל‑ה‑י‑ם, כמה צירופים אתה מקבל? מאה ועשרים! למה? אתה מְחַשֵּׁב – חמש כפול התוצאה הקודמת שזה עשרים וארבע, אז אתה מקבל מאה ועשרים. כלומר, לכל אות ואות מִשֵׁם אלוקים יש עשרים וארבע צרופים. ועל זה בא המושג המובא בספרי המקובלים "ק"ך צירופי אלוקים", היינו, מאה ועשרים צירופים יש למילה אלוקים. יש בזוהר הקדוש הרבה פעמים את המושג הזה, ואדם שקורא את זה, לא מבין, וכעת זה מובן, זה המאה ועשרים צרופים של שם אלוקים שעולים למניין – ק"ך.

רק כדי להמחיש את זה – בקריאת שמע שעל המיטה צריך לכוון את אותם צירופים, את הק"ך צירופי אלוקים[10]. וכן בתיקון חצות צריך לכוון את הק"ך צירופים[11]. ובתפילה – הכוונות האלו באות בצורות אחרות. ישנם סידורים של מכוונים שערכו את הק"ך צירופי אלוקים ממש בסדר יפה, שכל אות מופרדת מהשניה, וכך רואים ממש את הצירופים, וזה דבר נפלא.[12]

למדנו מה זה "חמש – בונות מאה ועשרים בתים". ומזה תלמד ג"כ פירוש – "שש – בונות שבע מאות ועשרים בתים". בשש אותיות – כמה צירופים אתה מקבל? שבע מאות ועשרים! למה? אתה מְחַשֵּׁב – שש כפול התוצאה הקודמת שזה מאה ועשרים, אז אתה מקבל שבע מאות ועשרים.

אז אומר רבינו האר"י, פרעה הרשע אמר: "וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה מִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ לְשַׁלַּח אֶת יִשְׂרָאֵל, לֹא יָדַעְתִּי אֶת ה', וְגַם אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ"[13]. פרעה הרשע לא היה מכיר בהנהגה של שם ההוי"ה, והיה ח"ו כופר בשם זה, וכמו שאמר הכתוב "לא ידעתי את ה'", היינו, את שם הוי"ה.

הנה אפילו אבות העולם לא היו מכירים, שהרי הקב"ה נתגלה אליהם בשם "א‑ל ש‑ד‑י", וכמו שכתוב "וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵ‑ל שַׁ‑דָּ‑י וּשְׁמִי יְ‑הֹ‑וָ‑ה לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם"[14]. רק משה רבינו בא והביא לעולם תפיסה והשגה בהנהגה של שם הוי"ה, וכמו שכתוב "וַיְדַבֵּר אֱ‑לֹ‑הִ‑י‑ם אֶל משֶׁה וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי יְ‑הֹ‑וָ‑ה"[15]. היינו, בהנהגת הוי"ה שהוא רחמים.

אבל פרעה ועבדיו הרשעים היו מכירים ומאמינים בשם 'אלוקים', וכמו שאמר הכתוב "וַיֹּאמְרוּ הַחַרְטֻמִּם אֶל פַּרְעֹה אֶצְבַּע אֱלֹקִים הִוא, וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה'"[16]. בשם 'אלוקים' הם האמינו וידעו אותו, וכל האחיזה שלהם הייתה בשם 'אלוקים' בלבד.

אז אומר רבינו האר"י, באיזה מקום בשם 'אלוקים' הייתה להם אחיזה ויניקה? הם היו אחוזים רק בשתי האותיות האחרונות של שם אלוקים, י' ו‑מ'. יש באות י' עשרים וארבע צירופים. ובאות מ' ג"כ יש עשרים וארבע צירופים, וביחד זה ארבעים ושמונה, גימטרייא 'חם'. ומצרים מאיפה באו? מבני 'חם'. כמו שכתוב "וּבְנֵי חָם כּוּשׁ וּמִצְרַיִם וּפוּט וּכְנָעַן"[17]. 'חם' צירופי אלוקים של האותיות י' ו‑מ'[18].

הפסוק אומר "מִי אֵלֶּה כָּעָב תְּעוּפֶינָה וְכַיּוֹנִים אֶל אֲרֻבֹּתֵיהֶם"[19]. וכן הוא אומר "שְׂאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶם וּרְאוּ מִי בָרָא אֵלֶּה הַמּוֹצִיא בְמִסְפָּר צְבָאָם לְכֻלָּם בְּשֵׁם יִקְרָא מֵרֹב אוֹנִים וְאַמִּיץ כֹּחַ אִישׁ לֹא נֶעְדָּר"[20]. "מִי" אותיות מ' ו‑י'. אנשים מסתכלים על העולם הזה, ורואים רק את העולם הגשמי, אז מה הם אומרים – "אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל"[21]. הם אומרים, אדוני! אל תגיד לי שיש דברים שאני לא רואה, זה מה שאני רואה – זה מה שיש, מה שאני לא רואה – לא קיים. והאומר כן – זה ממש עבודה זרה, זה ממש 'העגל', לומר "אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל", ולשכוח את ה‑"מִי בָרָא אֵלֶּה". "שְׂאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶם וּרְאוּ מִי בָרָא אֵלֶּה", תחברו את ה"מִי" עם "אֵלֶּה", ותקבל אותיות אֱ‑לֹ‑הִ‑י‑ם.

אז אמר הקב"ה למשה רבינו "בֹּא אֶל פַּרְעֹה כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ וְאֶת לֵב עֲבָדָיו לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ, וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בָם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה'". "כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ" – הוא, פרעה, טען "מִי יְ‑הֹ‑וָ‑ה אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ", אז אני אראה לו, אומר הקב"ה, אפילו לא בשם הוי"ה, אלא רק באותיות "אלה", "לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ", אוֹתוֹתַי פירוש אוֹתִיּוֹתַי, היינו, את האותיות ה‑'אלה' בקרבו, את הצרופים של המילה "אלה" – "בְּקִרְבּוֹ" – ומי נמצא בקרבו? האותיות י' ו‑מ', שהרי האחיזה של המצרים באותיות י' ו‑מ' בלבד כנזכר. זהו מה שאומר הכתוב "לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ" – פרעה רק יקבל את ה-"אֵלֶּה" שהם יותר גבוהים מה‑י' ו‑מ', ואז הוא כבר ירגיש וידע מי זה ה' יתברך. כלומר – הכל כאן מדויק להפליא. ורבינו האר"י מאריך שם בעוד דברים נפלאים[22].

אז מה אנחנו רואים מכאן? אנו רואים מהלך כזה, המטרה של הקב"ה זה – "וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ". הקב"ה מתנהג אל יהודי יותר בְּנוֹעַם, הוא נותן לו תורה. מי שלומד את התורה הקדושה לשם שמים, ובפרט, אומר הזוהר הקדוש, מי שקם בחצות הלילה, ולומד תורה. ולאו דווקא, נניח, ממש חצות, אלא אפילו אתה קם שעה אחת קודם עמוד השחר, ואומר תיקון חצות, ולומד תורה, אפילו משהו, זה נקרא שקמת בחצות.

אז אומר הזוהר, האדם הזה, כיוון שהוא עושה ופועל צדק עם הקב"ה, הוא עושה משהו מיוחד עם השכינה הקדושה, אז השכינה הקדושה הופכת להיות לו כמו אמא רחמנייה, שאפילו אם הוא חוטא באיזה משהו היא לא באה עליו במשפט ובדין, ולא מענישה אותו, אלא מדברת אל ליבו כאמא דואגת[23], היא אומרת לו, בני! אתה לא מתבייש, למה עשית ככה? אתה לא יודע מה כתוב בתורה שזה אסור? היא מגלה לו את חטאיו, ואז הוא מתחיל לבכות, וכשהוא קם בחצות הלילה, הוא מתעורר, פתאום נכנס בו איזה מחשבות, אוי מה עשיתי? איך התנהגתי ככה לא טוב? ואז הוא חוזר בתשובה ויורדות לו דמעות. 

אבל אם האדם לא מתגלה לו האמת בדרך הטובה והנעימה, בדרך הבחירה, בדרך הרצון, שהוא מעצמו חותר לדעת את מה שהשם רוצה ממנו, על ידי שהוא לומד תורה, ובכל הלכה והלכה הוא משתדל לדקדק בה, איך לקיים אותה הכי טוב והכי בהידור, ואיך להביא אותה להלכה למעשה. אתה לא בן אדם שרק לומד, אלא כשגמרת ללמוד – אז לפני שאתה סוגר את הספר תשאל את עצמך מה למדת? מה מחר אתה עושה? האם אותו דבר כמו שעשית אתמול? אם כך – אז בשביל מה למדת? היום למדת שיעור שלם! השיעור הזה אומר לך משהו? אז תיישם את זה הלכה למעשה!!!

ואם האדם לא מבין בדרך הזו! אז "לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ" – לא יעזור לך שום דבר, אתה על הכוונת. אין כבר זמן להביא לך עוד גלגולים ועוד תיקונים, זהו, עכשיו המשיח צריך כבר להגיע. העולם מסתיים – נגמר הכל.

אם האדם לא לוקח את עצמו בידיים, ולא מחפש את האמת, בדרך של לימוד – הן בהלכה והן בְּמוּסָר, ולא מוביל את עצמו לאיזה תיקון, לדעת את האותיות של הקב"ה, את "אֹתֹתַי" – את האותיות שלי, והם יגלו לך כבר מה צריך לעשות, אז אם אתה לא לומד את האותיות – אז יבוא ח"ו 'אותות ומופתים' – מכות, ובסוף – אתה תדע את האמת בדרך אחרת, בדרך קשה, בדרך של יסורים.

אז בשביל מה לך כל זה? עדיף לך ללמוד בדרך הטובה והנעימה, הבחירה והרצון, כי אין לך ברירה אחרת. פעם היה זמן להביא על האדם עוד, אפילו, אלף גלגולים, עד שאולי הוא יְתוּקַּן, אבל היום כבר אין זמן. כל הגלגולים היום זה בָּתֵּי חוֹלִים. אתם רואים מה זה גלגולים, הגיהנום כבר לא נמצא, אין, אולי מלא אולי נגמר, אולי סגרו אותו. עכשיו – יש גיהנום פה! יש כף הקלע פה! יש הכל הכל בתוך העולם שלנו, נורא נוראות מה שקורה.

"הַמַּבִּיט לָאָרֶץ וַתִּרְעָד יִגַּע בֶּהָרִים וְיֶעֱשָׁנוּ"[24], בבת אחת, ברעידה אחת – תראו מה שקרה[25] ובשביל מה כל זה קרה? – "הִכְרַתִּי גוֹיִם, נָשַׁמּוּ פִּנּוֹתָם, הֶחֱרַבְתִּי חוּצוֹתָם מִבְּלִי עוֹבֵר, נִצְדּוּ עָרֵיהֶם מִבְּלִי אִישׁ, מֵאֵין יוֹשֵׁב. אָמַרְתִּי אַךְ תִּירְאִי אוֹתִי תִּקְחִי מוּסָר וְלֹא יִכָּרֵת מְעוֹנָהּ, כֹּל אֲשֶׁר פָּקַדְתִּי עָלֶיהָ, אָכֵן הִשְׁכִּימוּ הִשְׁחִיתוּ כֹּל עֲלִילוֹתָם"[26]. עכשיו אתם תכירו אותי, אומר הקב"ה! אומר רש"י הקדוש בד"ה 'ואני אקשה'[27] – טוב לי שיתקשה לבו למען הרבות בו אותותי ותכירו את גבורותיי. וכן מדתו של הקב"ה – מביא פורענות על האומות עובדי אלילים, כדי שישמעו ישראל וייראו, שנאמר "הכרתי גוים נשמו פנותם" וגו' "אמרתי אך תיראי אותי תקחי מוסר". אומר רש"י שכל מה שקורה באומות העולם, שהקב"ה מביא עליהם אותות ומופתים, זה בשביל שאנחנו נקבל יראת שמים, כדי שאנחנו נתעורר להבין שיש בורא לעולם, ואין הפקרות בעולם הזה, שנבין שיש בעל הבית אחד יחיד ומיוחד.

ואתה צריך לדעת! לא בָּאתָ לעולם בשבילך, אלא בָּאתָ לעולם בשביל הקב"ה, בָּאתָ בשביל לְשָׁרֵת את הקב"ה, בָּאתָ לכאן כדי לחיות חיים של קדושה, חיים של הקב"ה בעצמו, כי רצון ה' שאתה תחייה את החיים שלו בעצמו! חיים שתקדש בהם את שמו של ה' יתברך בעולם. חיים שבהם תלמד ותעשה, הלכה למעשה. ואז על ידי זה, אתה מקיים את האותיות של הקב"ה, את "אֹתֹתַי", וממילא אתה לא תצטרך כבר את 'האותות' – את המכות.

יהי רצון, והשם יתברך יעזור שבע"ה – נדע שכל מקרינו ומעשינו מושגחים, כדברי הרמב"ן המפורסמים בסוף פרשת 'בא'[28], שכל המשגיחים בישיבות מזכירים אותו כל הזמן, וזה לשונו "ומן הנסים הגדולים המפורסמים – אדם מודה בנסים הנסתרים שהם יסוד התורה כולה, שאין לאדם חלק בתורת משה רבינו עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו, שכולם ניסים. אין בהם טבע ומנהגו של עולם, בין ברבים בין ביחיד, אלא אם יעשה המצות – יצליחנו שכרו, ואם יעבור עליהם – יכריתנו עונשו, הכל בגזרת עליון כאשר הזכרתי כבר (בראשית י"ז א', ולעיל ו' ב'), ויתפרסמו הניסים הנסתרים בענין הרבים כאשר יבא ביעודי התורה בענין הברכות והקללות, כמו שאמר הכתוב, ואמרו כל הגוים על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת, ואמרו על אשר עזבו את ברית ה' אלהי אבותם (דברים כ"ט כ"ג-כ"ד), שיתפרסם הדבר לכל האומות שהוא מאת ה' בעונשם, ואמר בקיום, וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך, ועוד אפרש זה בעזרת השם (ויקרא כ"ו י"א)".

ועוד הוסיף שם הרמב"ן דברים נפלאים, וז"ל "וכוונת כל המצות – שנאמין באלהינו ונודה אליו שהוא בראנו, והיא כוונת היצירה, שאין לנו טעם אחר ביצירה הראשונה, ואין אל עליון חפץ בתחתונים, מלבד שידע האדם ויודה לאלהיו שבראו, וכוונת רוממות הקול בתפלות וכוונת בתי הכנסיות וזכות תפלת הרבים, זהו שיהיה לבני אדם מקום יתקבצו ויודו לאל שבראם והמציאם ויפרסמו זה, ויאמרו לפניו, בריותיך אנחנו".

פירוש – שכולם נכנסים ואומרים להקב"ה, ריבונו של עולם! אין! אנחנו שלך, ובאנו לעולם בשבילך, אתה אדון העולם. כולם מתכנסים ומקלסים ל'מי שאמר והיה עולם'.

שהשם יזכה אותנו בע"ה, שבע"ה יצמיח 'צמח ישועה', ונזכה לגאולה קרובה ברחמים, אמן כן יהי רצון.

(בשיג ושיח שהיה בתוך השיחה, אמר הרב זצוק"ל "חשוב מאוד פעם בשנה לעשות את התענית דיבור העולמי, ודווקא בשעה שכל העולם עושה זאת, והאדם משתתף בזה עם הציבור, זה חשוב מאוד, ועניינו גדול")

 

 

 

[1] שמות י' א'-ב'

[2] חג"ת נהי"ם

[3] שמות י' ב'

[4] רש"י, רמב"ן, רבינו בחיי, ועוד – שם

[5] תהילים ב' ד'

[6] ראה רמב"ם הל' תשובה ו' ג'

[7] פרק ד'

[8] בימינו פונקציה מתמטית זו נקראת "עֲצֶרֶת"

[9] ראה שבספר התניא פרק מ"א אומר "כי בכל שעה שולט צירוף אחד מי"ב צירופי שם הוי"ה ב"ה בי"ב שעות היום וצירופי שם אדנ"י בלילה כנודע" וכאן אומר מו"ר זצוק"ל שכ"ד צרופי שם אדנ"י שולטים בכל העשרים וארבע שעות, וצ"ע

[10] ביחוד על הפסוק "נשבע ה' ולא ינחם אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק" תהלים ק"י ד'

[11] בסדר לבישת השק

[12] כאן במהלך השיעור הרב הראה לתלמידים מתוך סידור הרש"ש את העשרים וארבע צירופים שיש לכל אות ואות משם אלוקים, כ"ד צירופים של האות א', וכן כ"ד צירופים של האות ל', וכן הלאה.

[13] שמות ה' ב'

[14] שמות ו' ג'

[15] שם פסוק ב'

[16] שם ח' ט"ו

[17] בראשית י' ו'

[18] עיין גם שער הכוונות – דרושי הפסח, דרוש א' ד"ה 'ואמנם'

[19] ישעיה ס' ח'

[20] שם, מ' כ"ו

[21] שמות ל"ב ד'

[22] ראה גם פרי עץ חיים, שער חג המצות פרק ה'

[23] זוהר ויקרא כ"ג ע"ב

[24] תהילים ק"ד ל"ב

[25] כנראה שהרב מתיחס לרעידת האדמה שקרתה בכ"ו טבת תש"ע בהאיטי וגבתה עשרות אלפי הרוגים ומאות אלפי פצועים

[26] צפניה ג' ו'-ז'

[27] שמות ז' ג'

[28] שמות י"ג ט"ז