"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה, אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו"[1]. רש"י אומר "אמור" "ואמרת" – זו כפילות! למה אומר הכתוב "אמור" וגם "ואמרת"? – "להזהיר גדולים על הקטנים". כלומר, בענינים של טומאה וטהרה אצל כהנים, יש כל כך הרבה פרטים ופרטי פרטים, אי אפשר שאדם גודל על זה, הוא צריך להתחיל ללמוד את זה כשהוא קטן. אז אמור לכהנים הגדולים להזהיר את הקטנים, בעודם קטנים לחנך אותם. פה יש מצוות חינוך. אז לימדו אותנו חכמים, איך מחנכים? – צריך להזהיר. מה זה להזהיר? – לנזוף בו, לצעוק עליו, להעניש אותו. להזהיר. אפילו קצת דברים משום "חוֹשֵׂךְ שִׁבְטוֹ, שׂוֹנֵא בְנוֹ"[2]. צריך גם לתת לו פעם, להעמיד אותו, לזעזע אותו. עד גיל בר מצווה יש אפילו מצווה לחפש דרך שהוא יכשל במשהו כדי לתת לו גם קצת. למה? – "אִוֶּלֶת קְשׁוּרָה בְלֶב נָעַר, שֵׁבֶט מוּסָר יַרְחִיקֶנָּה מִמֶּנּוּ"[3]. יש איזה איוולת, איזה קליפה, שכשהיא נמצאת – אי אפשר להוציא אותה ממנו אלא רק על ידי עוסיה[4].

אני זכיתי ללמוד אצל מארי כשהיתי ילד קטן, פשש…, אבל אני לא קיבלתי אף פעם. הוא ידע שאני לא מתימן. אבל אני הייתי נבהל כשהוא היה נותן לאחרים, זה היה כבר יותר גרוע מאשר אם הייתי מקבל בעצמי, הייתי שומע רק את הרעש… היה לו מקל מקיקיון של יונה הנביא, דק וירוק, כשהיה עושה ככה, היית שומע את השריקה באויר.

השיטה השתנתה בגלל זה שבני האדם גם השתנו, גם בני אדם לא שוים כלום. השיטה ההיא היתה יותר טובה. אבל לא משנה, צריך אזהרה. שמאל דוחה, ימין מקרבת. ובמילה "להזהיר גדולים על הקטנים" נמצאים שני הדברים. שמאל דוחה – להזהיר, וימין מקרבת – להזהיר מלשון זוהר, להאיר. תאיר לו פנים. שמאל היא חלשה, היא לא יכולה להכות חזק. תמיד תעשה את השמאל חלש, אל תרחיק יותר מדי. ביד אחת, וביד החלשה. ומיד הימין תקרב. אולי אפילו תשים את הימין לפני שאתה דוחה. לפני שאתה דוחה אותו שיהיה לו משהו לחזור. אל תעשה כמו אלישע שדחפו בשתי ידיו לגיחזי והוציא אותו לגמרי[5].

כמו שה'חזון איש' אומר – פעם היה שמאל דוחה וימין מקרבת, היום שמאל מקרבת וגם ימין מקרבת יותר, כלומר צריך להתקרב בשני הכיוונים. אין עוסיה. היום הנפשות חלשות מאוד השם ירחם, היום אפילו ילד קטן לא יכול לקבל. כלומר בדור הקודם אבא היה מכה את הבן שלו אפילו אם היה נשוי, אפילו נשוי עם ילדים, אם מגיע לו משהו היה נותן לו, והבן היה נכנע, היה מנשק לו את הידים ואת הרגלים. אני ראיתי בעיני כמה פעמים כאלה דברים. היום, ילד קטן, אם אתה עושה לו משהו, אוהו מתעצבן, אפילו אם אתה מדבר איתו הלואי שישמע. היום ירדה חולשה לעולם, צריך ימין מקרבת ושמאל מקרבת. העיקר הוא להראות דוגמה אישית, להאיר לו.

מסופר על רב אחד שהתלמיד שלו בא ואמר רבי תלמד אותי מה אני אעשה עם הילדים האלה. עד שהם קמים לתפילה בבוקר יוצאת לי הנשמה, עד שהם יושבים ללמוד, כל הזמן רוצים ללכת לשחק. כמה אני מבטיח, כמה אני מדבר, כמה אני צועק. אמר לו, תגיד לי, מה אבא שלך עשה? אמר לו מסכן אבא שלי, כמה רדף אחרי. הם מחזירים לי בדיוק מה שעשיתי לאבא שלי. אמר לו אתה רואה? אז גם הם, מה הם יעשו לבנים שלהם? הם ירדפו אחריהם. תפסיק לרדוף אחריהם ותלמד. תראה להם שאבא לומד, אז הם ילמדו. תלמד, תתפלל, תקום ותלך, תעזוב אותם ישנים, כשהם יקומו ויבואו להעיר את אבא, הם ישאלו איפה אבא הלך? – הם ירדפו אחריך. אתה תאיר להם, תזהיר, תראה להם את הדרך, ככה הם ילמדו. מה שאדם עושה – הוא מקרין מסביב.

הפרשה הזו תמיד תבוא בספירת העומר. ועוד שיש בפרשה גם את מצוות ספירת העומר "וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת, מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה, שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה"[6]. הענין של להזהיר גדולים על הקטנים רומז גם על עניין של ספירת העומר. ימי ספירת העומר הם ימים שסופרים אותם, ימים קטנים, קטנות. אנחנו סופרים אחד ועוד אחד, כלומר כל אחד הוא קטן. להזהיר גדולים על הקטנים, להאיר מהימים הגדולים על הימים הקטנים. מהם הימים הגדולים? ליל הסדר וליל שבועות. כלומר אם האדם מתבונן לראות מה זה ליל הסדר, מה זה שבועות, אז הוא מבין, ומאיר, ומזהיר, להזהיר גדולים על הקטנים. הוא מבין מה התפקיד של הימים של ספירת העומר.

ליל הסדר זה "וספרתם לכם ממחרת השבת", זו נקודת המוצא של ספירת העומר. ביום שבועות זה סיום. אם אדם עושה ריצה של מרתון, אז יש הלא התחלה, ויש לו סיום. בסיום מקבלים תעודות, מקבלים מדליות, בשבועות אנחנו מקבלים מתנות גדולות מאוד. בליל הסדר מה שמקבלים זה בחינם וזה מסתלק. השם נתן, השם לקח, יהי שם השם מבורך. למה לקח לך? כדי לתת לך אפשרות להתחיל לספור. אם לא היית יודע שיש בכלל כזה דבר, אז אתה לא הָיִיתָ רוצה את זה, אתה לא הָיִיתָ מתגעגע. השם נתן, האיר לך, ואז סילק את ההארה, ואז הוא נותן לך אפשרות להבין לאיפה אתה רוצה להגיע.

כמו בברכת 'שים שלום'. "שִׂים שָׁלום טובָה וּבְרָכָה חַיִּים חֵן וָחֶסֶד צְדָקָה וְרַחֲמִים עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ וּבָרְכֵנוּ אָבִינוּ כֻּלָּנוּ כְּאֶחָד בְּאור פָּנֶיךָ", תברך אותנו באור פניך, תאיר לנו, למה? "כִּי בְאור פָּנֶיךָ נָתַתָּ לָנוּ ה' אֱלקֵינוּ תּורָה וְחַיִּים, אַהֲבָה וָחֶסֶד, צְדָקָה וְרַחֲמִים, בְּרָכָה וְשָׁלום". אחרי שאתה מאיר אתה לא יכול לסלק[7], אנחנו רוצים את זה. כלומר על ידי שבליל הסדר השם האיר, אפילו שאחר כך האור מסתלק, אבל יש לנו געגועים, יש לנו השתוקקות, יש לנו חשק ורצון להגיע למה שהשם הניף אותנו, למה שהשם רומם אותנו באותו הלילה הגדול. השם הוציא את כל הנשמות מהמיצרים שלהם. יציאת מצרים לא היתה רק פעם, אלא כל שנה ושנה כל הנשמות יוצאות מהמיצרים שלהם, והקב"ה בחסד מוציא אותם מהמיצר. ואחר כך, הוא אומר, טוב, הוצאתי אותך, עכשיו תנקה את עצמך, תספור, תתחיל לתקן.

ואז באמת עם תשלום ספירת העומר, אם אדם עשה את כל מה שצריך לעשות, הוא מגיע [למעלה של] ליל הסדר בכוחות עצמו. ולאחר מכן מקבל בשבועות "וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַה'"[8]. כולם עולים לדרגה חדשה. הדרגה של שבועות זה כתרים, כתרי כתרים, שס"ג כתרים. כלומר מה שאדם זוכה בשבועות, אין בכלל לשער. וזה לא מסתלק. למה? בגלל שזה חלף העבודה שעבדת. אפילו שהיא עבודה קטנה, אבל כיוון שזה בא להשלים את העבודה שעבדת, אז זה מגיע לך, זה לא מסתלק. בליל הסדר כשעוד לא עשית כלום, אז נותנים לך בשביל להראות לך את הדרך – נותנים ולוקחים. אז נמצא שזה בא להזהיר, להאיר. כלומר כשאדם יודע מה הוא עתיד לקבל, אדם יודע מה היה לו קודם, אז אדם עובד טוב בספירת העומר.

אז יוצא ששבועות זה מתנה, ליל הסדר זה גם מתנה, מתנה כדי להראות לך את הדרך. אז איפה אתה? מה באמת העבודה שלנו? – ספירת העומר. יוצא שעיקר העניין זה ספירת העומר. להזהיר גדולים על קטנים.

ובעניין הזה של הספירה כותב רבינו הרש"ש, שפסח, ספירת העומר, ושבועות – שורש לכל השנה[9]. איך אדם ילמד, איך אדם יתפלל, כל הדרגה הרוחנית הפנימית של האדם תלויה בעבודה של הימים האלה, ובעיקר בעבודה של ספירת העומר. למה? כי ליל הסדר זה מתנה, וגם שבועות זה עוד מתנה גדולה יותר, שאדם מקבל אותה בגלל העבודה שלו, ולפי העבודה. אז מה העיקר? העיקר זה ספירת העומר. מה העיקר בספירת העומר? לספור! הספירה עצמה, בזמן. כלומר לספור את זה בזמן. אבל בני אדם מזלזלים, חושבים שספירת העומר זה עוד מצוה. זה לא עוד מצוה. ספירת העומר זה "המצוה" של הימים האלה. זו מצוה שקובעת את כל העשרים וארבע שעות. כל העשרים וארבע שעות מתנועעים מכח הספירה שספרנו. אנחנו מבינים שהספירה זה כאילו מספר. היום שמונה עשר יום לעומר – עברו שמונה עשר יום מליל הסדר. לא. הספירה זה ספירות! ספיר ויהלום! אתה מאיר, במספר שאתה סופר, ובברכה, אתה מאיר לכל העשרים וארבע שעות בכח אותה ספירה. כביכול אין עוד מלבדה, רק היא נמצאת. אז כל התפילות, כל הלימודים, כל המצוות, כל מה שאתה עושה הולך אחרי אותה ספירה שהארת אותה, שפתחת אותה, בספירת העומר.

אומר רבי נחמן מברסלב, לו היו אנשים מבינים ויכולים לשמוע, היו שומעים במשב הרוח באילנות את הספירה של אותו היום. שיחת דקלים. אתה שומע איך שהם סופרים "היום שמונה עשרה יום לעומר". כלומר כל הבריאה כולה סופרת את העומר. אז נמצא שספירת העומר זה לא איזה עוד מצוה, שאז זריזין מקדימים למצוות. אלא ספירת העומר זה תְּמִימוֹת[10]. כל השלמות של כל היום תלויה בספירת העומר. אתה חייב להתחיל אותה מיד בהתחלה, אתה צריך לספור. ואז תוסיף קצת איזה "לשם יחוד" לפני, ותוסיף קצת איזה תפילה אחרי, קצת תעשה את הברכה כמו שצריך.

"ברוך" – תחשוב שהברוך הזה מחייה את כל ה"ברוך" שתעשה בכל עשרים וארבע שעות. אל תעשה את זה כל כך מהר, תעשה את זה קצת לאט כדי שזה יספיק כנגד כל הברוכים כולם. "אתה ה'" – במילת ה' תאריך בה, תכוון בה שם מ"ה[11]. "על ספירת העומר" – בראשי תיבות "ס'פירת ה'עומר" תכוון שם אדנו"ת גי' ס"ה. וכן על זה הדרך – מה שאתה יכול להכניס קצת בכוונות לתוך ספירת העומר שלך, זה דבר גדול. זה באמת התיקון של הימים האלו.

ועוד, להזהיר גדולים על הקטנים. תלמידי רבי עקיבא, גדולי האומה, כולם מתו בפרק אחד והיה העולם שמם[12]. צריך להזהר גם במצוות 'בין אדם לחברו', להתבונן במה שקרה עם תלמידי רבי עקיבא. למה תלמידי רבי עקיבא נענשו כל כך שלא נהגו כבוד זה בזה? מתו בפרק אחד בין פסח לעצרת? בגלל שרבם היה רבי עקיבא, והוא היה אומר "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ"[13] זה כלל גדול בתורה[14]. הם גדלו אצל אדם שאצלו מצוות של 'בין אדם לחברו' זה היה דבר חשוב מאוד, הוא היה מדקדק מאד בזה. והם לא התנהגו כמו רבם, לא נהגו כבוד זה בזה. כלומר האדם שנמצא בסביבה [של חכמים], ויודע דברים, והוא לא עושה אותם – נתבע יותר מאשר אדם שבכלל לא יודע ולא שומע דברים כאלו. הוא בכלל לא שמע מה אתה רוצה ממנו? לכן נתנו לנו מסכת אבות, להתעסק, להזהיר גדולים על הקטנים. מעשה אבות, תנאים ראשונים, תנאים אחרונים, אמוראים. "הוא היה אומר", כלומר מה שהוא היה – את זה הוא היה אומר, להאיר לנו את הדרך.

וגם בימים האלו נפטרו צדיקים גדולים שמאירים את העולם, רבי מאיר בעל הנס, רבי שמעון בר יוחאי, הרמח"ל – יסוד שביסוד. ועוד יש עוד הרבה צדיקים מכל מיני דורות. הקאמרנא רֶבֶּה[15], היה כמו רבי שמעון בר יוחאי, בעל 'זוהר חי', שמעתם על הקאמרנא רבה? נדמה לי שיום רביעי הזה זה ההילולא שלו[16].

על כל פנים צריך לנצל את הימים האלה – פחות לדבר, פחות לשמוע, פחות לזוז, אל תעשה שום תכניות, "לֵךְ עַמִּי בֹּא בַחֲדָרֶיךָ"[17]. תשב יותר על התורה ועל העבודה, ועל הרצינות, ועל יותר כוונה לשם שמים. תשב, תתקן את עצמך, זה הזמן, אם לא עכשיו אימתי? והשם יעזרנו על דבר כבוד שמו.

בשבוע הבא השיעור יהיה ברבע לתשע. תתחזקו, תביאו עוד אנשים. היו לנו פה שני חסידים, תביאו אותם. זה טוב שיהיה "כלל ישראל" לומדים את תורת הנסתר, להביא את המשיח, להביא את הגאולה. כל אחד יזכור מי היה פה.

(אחד התלמידים שואל שאלה בקשר למנהגי התפילות ביום העצמאות. הרב משיב:) אני אומר, הכי טוב לא לדבר כלום. כל אחד ינהג לפי מנהג אבותיו. לא לעשות מחלוקת. לא לדבר, לא לדבר. עובר יום אחד, נגמר. לא לעשות מזה פירוד לכל השנה בגלל שזה אומר ככה וזה אומר ככה. אתה אל תגיד כלום. מה אתה רוצה לעשות? תחנון? אז תלך למקום שעושים ככה. אל תעשה מחלוקת במקום שלך. אתה רוצה להגיד הלל? – תלך למקום שאומרים הלל בציבור, אבל אל תעשה מחלוקת. היום הזה, לא לעשות מזה שום דבר. עובר יום אחד וזהו. להיות באחדות, אחדות בעם ישראל. כל אחד עושה לפי מנהג אבותיו. כל אחד איפה שגדל. לא לעשות מזה ענין. חס ושלום שלא יהיה מחלוקת בעם ישראל, ודיבורים, דיבורי סרק, זה לא מועיל כלום. 

(אחד התלמידים שואל שאלה נוספת:) כבוד הרב מבקשים בקשות בשבועות? (הרב עונה:) יש מלא בקשות בסידור. (התלמיד שואל:) אני מדבר על בקשה פרטית. (הרב עונה:) למה לא? תבקש על זיווג. למה? כי עם ישראל, שהוא כלה של הקב"ה, מקבל תורה. וכתוב "תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה, מוֹרָשָׁה"[18] אל תקרי מורשה אלא מאורשה[19]. 

[1] ויקרא כ"א א'

[2] משלי י"ג כ"ד

[3] משלי כ"ב ט"ו

[4] מקל בתימנית

[5] סנהדרין ק"ז ע"ב

[6] ויקרא כ"ג ט"ו

[7] בלי שזה יחסר לנו

[8] ויקרא כ"ג ט"ז

[9] נהר שלום ל"ב ע"ב

[10] מלשון "שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה"

[11] הוי"ה במילוי אלפי"ן

[12] יבמות ס"ב ע"ב

[13] ויקרא י"ט י"ח

[14] ירושלמי נדרים ל' ע"ב

[15] רבי יצחק אייזיק יהודה יחיאל ספרין

[16] נפטר בי' אייר תרל"ד

[17] ישעיהו כ"ו כ'

[18] דברים ל"ג ד'

[19] ברכות נ"ז ע"א