פרשת דברים - יראת שמים

"אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם וְרִיבְכֶם"[1] אומר משה רבינו בפרשת השבוע. היה צריך להגיד את זה ביציאת מצרים. אחרי ארבעים שנה, כשהוא עומד להכנס לארץ ישראל, הוא אומר להם "אֵיכָה"?

אלא משה רבינו כאב לו. הוא עכשיו עוזב אותם, הם נכנסים לארץ והוא כבר רואה את החורבן "איכה ישבה בדד". הוא כבר אומר "איכה", "איכה אשא לבדי". אז הוא עשה את כל מה שהוא יכול היה לעשות [בשביל למנוע את החורבן, אך] לשוא. אבל יש תקופה קצרה, מא' שבט עד ז' אדר, ובמשך ימים קצרים חזר להם על כל התורה כולה, לחזק אותם, להכין אותם לקראת כניסה לארץ, שלא יהיה חורבן, אבל כבר צפה "איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם".

והאמת שהחורבן רמוז כבר בפרשה הראשונה של התורה. כשהאדם הראשון חטא, השם אמר לו "אַיֶּכָּה"?! [2] אֵיכָה! איפה אתה?! החרבת את עולמי! עשית אֵיכָה מכל העולם. מצווה אחת נתתי לך, אחת, זהו, וגם אותה אתה לא יכול לשמור? מה עשית? אַיֶּכָּה?! איפה אתה?!

בימים האלה אנחנו נמצאים בתוך תשעת הימים, עוד מעט שבוע שחל בו. משנכנס אב ממעטים. כל כניסה של עוד יום ועוד יום – ממעטים. ממעטים בשמחה. ממעטים את הימים של אב ע"י שמחה של מצוה, ע"י התבוננות בתורה. תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי[3]. כל אחד צריך להרגיש את עצמו אשם בזה שעדיין בית המקדש לא נבנה, בצערם של ישראל, בצער של השכינה. אנחנו אשמים בצער הזה, צריכים להתבונן ולראות שלא נגרום חורבן. אַיֶּכָּה?! תשאל את עצמך איפה אתה?!

ההתבוננות צריכה להיות מסביב, לראות מה התפקיד שלך. בשביל מה באת לעולם? אדם משקיע כוחות של נשמה, כוחות של גוף, ממון, זמן! שזה חיים! החיים שלנו ממה מורכבים? משנים, והשנה מורכבת מחודשים, וחדשים משבועות, ושבועות מימים, וימים משעות, ושעות מדקות, ודקות משניות. כל שניה זה חיים! אתה מבזבז את החיים! בשביל מה? בשביל הבורסה? בשביל לבנות עוד בנינים? בשביל עוד קצת לאכול? בשביל קצת העולם הזה? לא חבל? אתה משקיע את הכוחות שלך בדברים שאתה לא פועל בהם כלום!!! אתה לא 'מאן דאמר', אתה לא בעל הבית עליהם! הכל בידי שמים! כל רגע בחיים שלך הוא גזור וחתום מן השמים! אין לך בזה שום דבר!

אתה חושב שאתה יכול לא לגור באלעד? פה אתה, תסתדר פה, זה המקום שלך. עד שלא יגיע הזמן שהשם יחליט, אתה תעשה את כל ההשתדלות בעולם, אתה תתקע פה! אז אל תתעסק בזה בכלל! זה לא עבודה שלך. הכל בידי שמים. מה אתה משתדל כל כך הרבה בשביל פרנסה? מאן דיהיב חיי, יהיב מזוני![4] אתה רוצה לעשות את העבודה של הקב"ה? הכל בידי שמים! אתה רוצה לעשות עבודה? – הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים! היראת שמים זה העבודה שלך!

אַיֶּכָּה?! מה אתה הולך להשתדל בעולם שאינו שלך? מה אתה מתגאה בעולם שאינו שלך? אתה חושב שאתה עושה משהו שם? שם אין לך שום פעולה! שמה הפעולה שלנו תתקבל ממה שהקב"ה נתן לנו. הרקע[5] – השם יתן. אין ברקע לקבוע אם תהיה צדיק או לא תהיה צדיק. אבל לעשות את זה מיראת שמים, או לא מיראת שמים – זה בידך!

קום "אֱזָר נָא כְגֶבֶר חֲלָצֶיךָ"[6] ותתפוס את היראת שמים, זה בנין ירושלים. כל המתאבל על חורבן ירושלים זוכה ורואה בבנינה. לא יזכה ויראה לעתיד לבא, עכשיו אתה רואה את הבנין! החורבן האמיתי של בית המקדש זה היראת שמים שלנו. אם אתה מחריב את היראת שמים ע"י שאתה אומר בעניני העולם – "כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי"[7], אני אעשה, אני, אני אשתדל, אבל כשזה בא ליראת שמים אתה אומר השם יעזור, השם יחזירנו בתשובה, השם יפתח לנו את לבנו בתורתו – אז אתה זורק את היראת שמים שלך על הקב"ה, אבל את מה שאתה צריך לזרוק על הקב"ה[8] אתה לא זורק.

אז זה ירושלם – יראה שלם! יראת שמים שלימה בתכלית! זה העבודה שלך – להביא את עצמך להיות ירא שמים. שמה תשקיע, שמה תדע – זו המניה שעולה! היא העולה!

אז לכן, בימים האלה בפרט, שכל אחד מאיתנו יבנה את ירושלים. על ידי שאתה מצטער על היראת שמים – אתה בונה את עצמך. אחרי שאתה יודע שזה מה שבידך ועל זה אתה צריך להשקיע, אז אתה מתחיל לבנות את בנין ירושלים.

יהי רצון שהשם יערה רוח ממרום ושנזכה שיתהפכו עלינו, ועל כל ישראל אחינו, כל הימים האלה לששון ולשמחה, והאמת והשלום אהבו, אמן, כן יהי רצון.

[1] דברים א' י"ב

[2] בראשית ג' ט'

[3] קהלת רבה ז' י"ג

[4] מאמר ע"פ תענית ח ע"ב

[5] בית, פרנסה, אשה, ילדים וכו'

[6] איוב ל"ח ג'

[7] דברים ח' י"ז

[8] את עניני העולם הזה בבחינת "הַשְׁלֵךְ עַל ה' יְהָבְךָ וְהוּא יְכַלְכְּלֶךָ" (תהלים נ"ה כ"ג)