פרשת וישב - ביקש לישב בשלווה

"וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו, בְּאֶרֶץ כְּנָעַן. אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב, יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה" וגו'[1]. אומר רש"י בשם חז"ל, ביקש יעקב לישב בשלוה – קפץ עליו רוגזו של יוסף. "וישב יעקב בארץ מגורי אביו". וישב יעקב, אומר המדרש[2] על הפסוק "לֹא שָׁלַוְתִּי, וְלֹא שָׁקַטְתִּי וְלֹא נָחְתִּי – וַיָּבֹא רֹגֶז"[3], לא שלותי מעשו, ולא שקטתי מלבן, ולא נחתי מדינה. יעקב אבינו חשב שהוא גמר עם מנת הצער והיסורים והעמל שהוא היה צריך לעמול. כבר מבטן אימו "וַיִּתְרֹצְצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ"[4] – עשו הפריע לו ללמוד מהמלאך תורה. משל לאחד שיושב בבית המדרש ורוצה ללכת. אומר, אני יודע? החבר הזה לא נותן ללמוד, נצא החוצה אולי נלמד משהו. כלומר הוא התיגע עם עשו, אח"כ עם לבן, אח"כ עוד פעם עם עשו, אח"כ דינה. כל ימיו היה צער, צער גידול בנים, צער לא רגיל. אז הוא חשב עכשיו – או, זהו. השלמתי עם עשו, כָּרַתִּי ברית עם לבן שלא יעבור את הגל הזה, אני לא יודע עם דינה איך הוא הסתדר, או לא הסתדר. "וַיִּסָּעוּ, וַיְהִי חִתַּת אֱלֹקִים עַל הֶעָרִים אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיהֶם, וְלֹא רָדְפוּ אַחֲרֵי בְּנֵי יַעֲקֹב" – נס! אף אחד לא התנכל אליו, אף אחד לא דיבר איתו מילה! 

אז עכשיו, נכנס לארץ ישראל, הנה כל השבטים נמצאים, הגיע לאביב, אה. "וַיַּרְא מְנֻחָה כִּי טוֹב, וְאֶת הָאָרֶץ כִּי נָעֵמָה"[5]. "וישב". אומר רש"י, ביקש יעקב לישב בשלוה – קפץ עליו רוגזו של יוסף. צדיקים מבקשים לישב בשלוה, אומר הקב"ה, לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם לעוה"ב אלא שמבקשים לישב בשלוה בעוה"ז?

באמת, זה פלא עצום. למה? למה לא מגיע לו קצת שלוה? קצת מנוחת הנפש? מה? – אסור לשב קצת בשלוה, במנוחה? לא מספיק כל מה שעבר עליו? ועוד הטעם שאומרים – לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם לעוה"ב אלא שמבקשים לישב בשלוה בעוה"ז?

איך אנחנו נגשים להבין את תכלית החיים, את תכלית האדם? – "כִּי אָדָם, לְעָמָל יוּלָּד"[6] מאז שהאדם נולד ויוצא מפתח בטן אימו – "לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ"[7]. רובץ עליו יצר הגורם לו לעמל וליגיעה, הוא צריך כל הזמן להאבק איתו. גם הגוף שלנו הוא בעצמו יצר, לא צריך עוד יצר על יצר. הגוף, העצלות של הגוף, כל התאוות, גוף נגוף מלא אספסוף, הוא מביא לאדם הרבה טרחה. אדם שלא אכפת לו ונותן לעצמו ללכת בזרימת החיים, בטבע החיים – זה לא בן אדם. זה כמעט… הוא עושה לעצמו בעיה. כלומר, חייב האדם תמיד להתגבר, להלחם.

"כָּל עֲמַל הָאָדָם, לְפִיהוּ"[8]. עיקר העמל של האדם זה לפה. תן לו עמל כפים, אדם עובד שמונה שעות, בשמש, זאת עבודה שמיגעת את כל הגוף, מפרקת את הגוף. נניח פועל בנין ככה, פועל פשוט, קופץ ועולה ויורד ולא נח כל הזמן, כמו שאומרים "בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם"[9]. זה בשביל הגוים "בזעת אפיך תאכל לחם". אתה, הזעה שלך היא צריכה להיות בפה. אברך לומד שעה אחת בעיון איזה סוגיה – זה מפרק את כל הגוף ואת כל הנפש. זה הרבה יותר טרחה. עמל פיהו!

לפעמים אדם נותן לעצמו מנוחה, אומר, או, ברוך השם, זהו, מספיק להיום, עכשיו אני צריך קצת לנוח. הוא חשב שהוא גמר את התפקיד שלו בעמל וביגיעה שהוא עשה. אם כן, אומר ה'אור החיים' הקדוש, מה שהאדם לא מצליח לפרק על ידי העמל של התורה, כיון שהוא כבר חושב שהוא לא צריך לתקן, והקב"ה הכין לו תכנית יותר גדולה, אבל הוא הסתפק בקצת, אז הקב"ה אין לו ברירה, כיון שהוא לעולם לא חושב שהוא צריך עוד לעשות משהו, אז השם מביא לו יסורים ובעיות כדי שעל ידם יתוקן הענין.

ביקש יעקב לישב בשלוה. לפי דרגתו של יעקב אבינו, עוד לא גמרת! מה אתה מחפש לישב בשלוה? (אנחנו לא מדברים על יעקב, אבל תורה היא וללמוד אנחנו צריכים, ואין לנו אלא ללמוד מהתורה של יעקב). ביקש יעקב לישב בשלוה – קפץ עליו רוגזו של יוסף. כלומר, כל אחד ואחד צריך להבין שמוטלת עליו עבודה, והעבודה העיקרית היא בפה, בלימוד התורה הקדושה. אם אתה מחפש, איך אומרים, ללמוד בשלוה – כסא נח ככה. אם חורף – אז הוא יוצא למרפסת איפה שיש שמש, ואם קיץ – אז הוא נכנס לאיזה מקום עם מזגן, מיזוג אויר טוב. שם רגל על רגל, נותן באיזה כוס משהו, והוא חושב שהוא קורא עיתון. ככה הוא לומד תורה.

לא אדוני, זה לא עמל. צריך להתיגע ולעמול בתורה, לא לתת מנוחה לנפשו. לשבת ולעמול ולהגיע עד אן שהיד מגעת. "כל עמל האדם, לפיהו" אומר שלמה המלך.

אז לכן, לא לחפש לישב בשלוה. ביקש יעקב לישב בשלוה – קפץ עליו רוגזו של יוסף. זה מביא על האדם רוגזו של יוסף. מביא על האדם כל מיני דברים שהוא לא חשב עליהם אפילו. איפה יעקב אבינו חשב על כזה דבר? שיפול עליו כזה 'תיק' שגרם כל ירידת מצרים, גם הוא בעצמו היה צריך לרדת למצרים בגלל הענין של יוסף. אדם לא מתאר לעצמו מה מחכה לו אם הוא לא עמל בתורה. אל תחפש אף פעם לישב במנוחה.

לפעמים, טוב הדבר שיש לאדם הזדמנויות, לפעמים האדם הוא לא בר הכי ללמוד בעיון. לפעמים מזדמן לך הזדמנות של איזה שיעור – תכנס, תכניס את עצמך לעול, אתה לא יכול לדעת מה אתה מפרק. אתה מפרק מעצמך עול מלכות ועול דרך ארץ[10]. אתה מפרק מעצמך הרבה צער ויסורים. העמל של התורה מביא את האדם להתרוממות, מגדלתו ומרוממתו על כל המעשים[11].

זה עיקר העבודה של האדם בעולם הזה. לא לשבת במנוחה. איך כתוב? "הַמַּזְכִּרִים אֶת ה' – אַל דֳּמִי לָכֶם, וְאַל תִּתְּנוּ דֳמִי לוֹ"[12]. אל תתן כביכול מנוחה לקב"ה, כל הזמן תדרוש תדרוש את הקב"ה לפני שאתה דורש את עצמך. אורייתא וקודשא בריך הוא, חד הוא. לא לישב במנוחה.

הנה יעקב אבינו, בחיר שבאבות, יעקב – שופריה דאדם קדמאה[13], שלא היה עוד כדוגמת יעקב אבינו, אפילו הוא נתבע על זה שביקש לישב בשלוה. מה אנחנו נאמר?

שאלתי אחד – האם נַחְתָּ? (היה לנו טרחה גדולה, כולם ביחד). שאלתי אותו, נַחְתָּ? הוא אמר, אני אף פעם אין לי מנוחה, אני כל הזמן עיף, אם יהיה לי מנוחה זה לא טוב, כל הזמן עיף, עיף. כל העייפות שלו היא מהדברים האלה של תורה ויראת שמים.

יהי רצון שכל אחד ואחד מאתנו יתחזק מאד להבין, אין לנו שיור אלא התורה הזו, מה נשאר לנו ביד? כמו שאומר רש"י, וישב יעקב, אומר רש"י משל למה הדבר דומה? אחר שכתב לך ישובי עשו ותולדותיו בדרך קצרה, פירש לך ישובי יעקב ותולדותיו בדרך ארוכה. משל למה הדבר דומה? משל למרגלית שנפלה בין החול, אדם ממשמש בחול וכוברו בכברה עד שמוצא את המרגלית, ומשמצאה הוא משליך את הצרורות מידו ונוטל המרגלית. כל היום עובד בזה, אם בסוף היום מצא את המרגלית – היה כדאי כל הטרחה. גם אנחנו – מתעסקים כל הזמן בחול, אוכלים, שותים, ישנים, הכל טוב ויפה. אם למדת, מצאת את המרגלית – היה כדאי! זה מצדיק את כל מה שעשית. אם לא – חבל! בזבזת את החיים, בזבזת את היום, לא חבל עליך? לא חבל על הנשמה שלך? אדם בא לעולם – כל היום חול חול חול. אתה רק מנפה את החולין, את החול. מתעסק רק בעולם הזה. צריך למצוא את המרגלית, המרגלית זה "כל עמל האדם לפיהו", לא לשבת במנוחה.

כמו שאומר ה'חזון איש', שהעיקר, העיקר, התכלית, הענין הוא לימוד ההלכה בעיון. ללמוד מהגמרא, ולדייק, לדייק, ראשונים, אחרונים, עד שאדם מתיגע. וזה לאו דוקא בפשט, זה גם בסוגיות האלה של האר"י, ששם הכל זה הלכה למעשה. ה'עץ חיים' זה כמו הגמרא. אח"כ יש ראשונים ואחרונים שמבארים אותו, עד השולחן ערוך – הרש"ש, סידור הרש"ש הוא השולחן ערוך של כל כתבי האר"י. אתה בא ומביא את הכל עד הלכה למעשה, ואתה מבין איך לכוון את הדברים. איך לעבוד את השם עבודה זכה, עבודה תמה. זה עמל ויגיעה, זה טרחה, כדי להגיע אל הבנת הדברים עד הסוף.

יהי רצון והשם יתברך יזכה אותנו בעזרת השם לא לישב בשלוה. ואז ממילא אין "קפץ עליו רוגזו של יוסף" ונזכה לגאולה שלימה, אכי"ר.

[1] בראשית ל"ז א'-ב'

[2] בראשית רבה פ"ד ג'

[3] איוב ג' כ"ו

[4] בראשית כ"ה כ"ב

[5] בראשית מ"ט ט"ו

[6] איוב ה' ז'

[7] בראשית ד' ז'

[8] קהלת ו' ז'

[9] בראשית ג' י"ט

[10] אבות ג' ו': רבי נחוניה בן הקנה אומר, כל המקבל עליו עול תורה, מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ

[11] אבות ו' א'

[12] ישעיהו ס"ב ו'-ז'

[13] בבא מציעא פ"ד ע"א, זוהר פ' ויצא ק"נ ע"א ועוד

הערה: כידוע אין בכוחו של תמליל שיחה להעביר את כל המסרים החשובים שאפשר לקבל כאשר שומעים את השיחה עצמה. לכן מומלץ מאד להאזין לדברי קודשו של כ"ק מו"ר זיע"א ולשמוע את כל השיחה מתחילתה ועד סופה, דברים כהויתם. ואם נפלה שגיאה באיזה פרט בהקלדת ועריכת התמליל הנ"ל, ה' הטוב יכפר בעדנו.

רפאל רחמים