"וּמִקְנֶה רַב הָיָה לִבְנֵי רְאוּבֵן וְלִבְנֵי גָד, עָצוּם מְאֹד"[1]. מהיכן היה להם מקנה כה רב? האם הם הולידו את זה? המקנה הרב בא להם מהמלחמה עם סיחון ועוג ועם מדין[2], ממה שהשם נתן להם! זה פלא שלפעמים בן אדם מקבל מתנה מהקב"ה – והמתנה גורמת לו למרוד. "שָׁמַנְתָּ עָבִיתָ כָּשִׂיתָ – וַיִּטֹּשׁ"![3] הם היו צריכים להודות לקב"ה שנתן לכם מקנה, ולהתיעץ עם משה מה לעשות עם זה. האם להוליך את המקנה עד א"י? או להתישב במקום אחר? וכו'. אבל הם לא שאלו. הם באו והעמידו את משה רבינו בפני עובדה. "הָאָרֶץ, אֲשֶׁר הִכָּה ה' לִפְנֵי עֲדַת יִשְׂרָאֵל, אֶרֶץ מִקְנֶה הִיא, וְלַעֲבָדֶיךָ מִקְנֶה. וַיֹּאמְרוּ, אִם מָצָאנוּ חֵן בְּעֵינֶיךָ יֻתַּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לַעֲבָדֶיךָ לַאֲחֻזָּה, אַל תַּעֲבִרֵנוּ אֶת הַיַּרְדֵּן"[4]. אנחנו מוחלים לך על א"י, עכשיו יהיה לך א"י יותר גדולה לחלק. תן לנו את הארץ הזו, זה מספיק לנו.

משה רבינו צועק עליהם "הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה"?[5]. הוא לא צועק עליהם – אתם לא מתביישים? כל תכלית יציאת מצרים ומעמד הר סיני לבא אל א"י ולקיים את התורה בא"י! אתם מוותרים על א"י?! הטענה היחידה שלו היא – היעלה על דעתכם שהם יעלו להלחם על א"י ואתם תשארו פה במקום שכבר נכבש בעזרתם?[6] עונים לו בני גד ובני ראובן – מי נלחם לנו? הקב"ה נלחם לנו[7] אז גם בשבילם הוא ילחם, זה שום דבר. כלומר הם באים ומדברים כפי מה שהם באמת ראו במציאות.

אבל משה רבינו נותן להם מוסר חזק והם מפנימים את המוסר של משה רבינו ואומרים לו, משה רבינו – תן לנו לעשות שיעורי בית. הם הולכים, מתיעצים ואז באים אליו שוב עם תיקון למה שאמרו קודם – ואומרים לו "גִּדְרֹת צֹאן נִבְנֶה לְמִקְנֵנוּ פֹּה, וְעָרִים לְטַפֵּנוּ. וַאֲנַחְנוּ נֵחָלֵץ חֻשִׁים לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, עַד אֲשֶׁר אִם הֲבִיאֹנֻם אֶל מְקוֹמָם"[8]. ופלא עצום שמשה אמנם עושה עמם תנאים, אבל מקבל את כל מה שהם אמרו ונותן להם את עבר הירדן כמו שביקשו. אז איפה א"י? למה משה רבינו לא עומד על דעתו שהם צריכים להכנס לא"י? אַי אַי אַי – פה נמצאת סיבת החורבן והגלות. הסיבה היא חוסר קדושה!

אומר רבינו האר"י בשער הפסוקים – בוודאי שמשה רבינו ידע שאין אפשרות לבני גד ובני ראובן וחצי שבט המנשה להכנס לא"י, ומראש – החלק שלהם הוא בעבר הירדן. רק שחלקם שאלו בפיהם, אכלוה פגה. הם הלכו וביקשו את זה טרם הזמן. אבל גם אם היו מחכים והיתה נכבשת הארץ, היו ממילא מקבלים את החלק שלהם בעבר הירדן. זה המקום שלהם. אז אומר רבינו האר"י באמת למה? למה חלקם היה בחוץ לארץ? אפילו שזה סמוך לארץ ישראל, ואולי יש לזה איזה דינים מסוימים, אולי כמו סוריה, אבל סוף כל סוף זה לא א"י! זה עבר הירדן.

אומר רבינו האר"י דבר מזעזע. אילולא שהאר"י אמר את זה – אי אפשר היה לומר. ידוע שמאברהם אבינו יצאו שני בנים. אחד חכם ואחד רשע, יצחק וישמעאל. חסד עשה איתו הקב"ה שהוא הצליח לברר את הקדושה. מה שבירר – זה יצחק. מה שנשאר בלי בירור זה ישמעאל ובני הפילגשים. שנאמר "מַצְרֵף לַכֶּסֶף, וְכוּר לַזָּהָב"[9]. אברהם אבינו נקרא חסד, וכסף היא מתכת שהיא כנגד חסד. אברהם אבינו בירר את הכסף, מצרף לכסף. הכסף הטהור שבירר זה יצחק ומה שנשאר מהבירור זה ישמעאל. אח"כ בא יצחק. הוא בירר כור לזהב, הוא לקח את הגבורות שהם כנגד זהב, בירר את הזהב וגם כאן השם עשה איתו חסד ואז יצאו יעקב ועשו. עשו שהוא תגבורת הדין – זהו הפסולת של כור לזהב, נשאר יעקב אבינו מבורר מכל הכיוונים. יעקב שלימא[10].

יעקב אבינו עלה ונתעלה. אברהם אבינו תיקן את כל הדורות עד נח, יצחק אבינו תיקן את כל הדורות מנח עד אדם הראשון, בא יעקב אבינו ותיקן את אדם הראשון בעצמו. יעקב אבינו לא רצה להתחתן, לא רצה להביא עוד ישמעאל, עוד עשו, לא רצה להתחתן עד שבירר את שורש אדם הראשון ותיקן אותו. רק כאשר הגיע לפ"ד שנה, הוא מתרצה לשאת אשה. כי בפ"ד שנה הוא תיקן את אדם הראשון[11] שהיה מושך בערלתו[12] שהרי ידוע שהאר"י תיקן פ"ד תעניות לתיקון עוון זה, לכן התענה יעקב אבינו פ"ד שנים ומנע עצמו מלשאת אשה, ורק לאחר שתיקן את הכל אז הוא נשא אשה. לכן לא היה כבר מושג של פסולת בבניו, אלא כולם קדושים, שבטי י‑ה עדות לישראל.

יעקב אבינו חשב מחשבות מסויימות, והקב"ה סיבב לו דברים אחרים. הוא חשב עקרת הבית זו רחל, חשב לשאת את רחל וממנה לבנות את בית ישראל, אבל הקב"ה סיבב לו דברים אחרים והכניס גם את לאה וגם את בלהה וגם את זילפה. אז אומר האר"י בא תבדוק איך היה כל הענין.

יעקב אבינו התנה תנאי חזק עם לבן, "אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים, בְּרָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה"[13], יש יותר מזה? הוא הלך לעורך דין ועשה עם לבן חוזה. אמר יעקב אם אומר לו אעבדך ברחל – יביא לי רחל מן השוק, אם אומר רחל בתך – יאמר הנה בא תראה במרשם התושבים החלפתי את שמותיהן לפני כמה חודשים, עכשיו זו רחל וזו לאה, לכן הוסיף גם "בתך הקטנה"[14]. אבל למרות הכל "וַיְהִי בַבֹּקֶר וְהִנֵּה הִיא לֵאָה"[15], לא הועיל כלום. יעקב אבינו מסר לרחל את הסימנים, והיא מסרה אותם ללאה אחותה בכדי שלא תתבייש[16].

אז יעקב אבינו בא לקיים את המצווה עם הסימנים ועם כל הכוונות של האר"י ושל הרש"ש ופי כמה יותר. יעקב אבינו שלא התחתן עד גיל שמונים וארבע, ואומר "רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה, כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי"[17] – זו קדושה עצומה ונוראה שאין כדוגמתה. הגיע לדרגת אדם הראשון קודם החטא. שופריה דיעקב אבינו מעין שופריה דאדם הראשון[18]. עכשיו אצלו זה כבר לא משנה כל כך מי היתה איתו. הכוונות של הזווג, הכוונות של הורדת הנשמות, הבנין של שבטי י‑ה שהם שנים עשר צירופי הוי"ה, להוריד אותם לעולם, לעשות להם נשמה וגוף, שיהיו בעולם הזה. אז יעקב אבינו רגליו מוצבות ארצה וראשו בשמים, מכוון כוונות עצומות. אבל איך שלא יהיה – בבוקר והנה היא לאה! הוא חשב על רחל ותחתיו מי היתה – לאה! אז לפי דרגתו של יעקב אבינו – ראובן זה לא מאה אחוז. "פַּחַז כַּמַּיִם אַל תּוֹתַר"[19]. זה לא מאה אחוז? א"י קולטת רק שבט שהוא מאה אחוז! אמנם הוא קדוש, הוא שבט, זה לא ישמעאל, זה לא עשו, אבל זה לא מתאים לא"י. המקום המתאים זה עבר הירדן.

מה קרה עם גד? לאה ילדה ליעקב את ראובן שמעון לוי ויהודה. בינתיים, רחל אימנו אין לה כלום, ותקנא באחותה. והלכה ליעקב וכו' וכו', בסופו של דבר הגיעה איתו להסכם. אמרה לו, "הִנֵּה אֲמָתִי בִלְהָה בֹּא אֵלֶיהָ וְתֵלֵד עַל בִּרְכַּי, וְאִבָּנֶה גַם אָנֹכִי, מִמֶּנָּה"[20]. יש לי שפחה, היא אחותי. בלהה וזלפה היו אחיות של רחל ולאה, רחל ולאה מאם אחת ובלהה וזלפה מאם אחרת. ללבן היו שתי נשים, אחת הגברת ואחת כמו שפחה, אז כאשר הוא חיתן את רחל ולאה – נתן לכל אחת נדוניה, בלהה לרחל וזלפה ללאה. אמרה רחל ליעקב, אבא שלי נתן לי שם כזה ואולי לכן אין לי בנים, אין לי בשם אות ה'. "הֵא לָכֶם זֶרַע"[21] – אומר רבינו האר"י, אדם שנולדת לו בת צריך לחפש לה שם עם אות ה'[22]. לאה יש לה ה' – הנה יש לה בנים. אבל אני נתנו לי את בלהה, יש לה שתי אותיות ה' בשם. קח אותה לאשה, אולי ה' אחת היא תעביר לי, ואבנה אנכי ממנה, וגם לי יהיו בנים.

מה יעשה יעקב אבינו? לא מספיק שאבא שלה הכניס לו עוד אשה, עכשיו היא רוצה להכניס לו אשה שלישית? אבל מכיון שהיא היתה מעוקה, והיה צר לה מאד שאין לה בנים, והיא היתה עקרת הבית, ויעקב אהב אותה, אז הסכים לענין. אז השבטים שנולדו מבלהה שהם דן ונפתלי הם כשרים. זה היה בהסכמה גמורה.

בינתיים לאה עמדה מלדת וראתה שרחל נתנה ליעקב את שפחתה, ואז נולדו לה ממנה בנים. אמרה לאה, למה גם אני לא אתן את השפחה שלי? אבל היא חשבה שאם היא תבוא ליעקב אבינו ותספר לו סיפורים – הוא ידחה את דבריה. הוא יאמר לה מה את רוצה? הרי היא לא היה לה ילדים – אז הסכמתי, אבל את כבר יש לך ילדים, למה את רוצה להכניס לי עוד אשה? אז היא עשתה את זה בלי ידיעתו. הכינה אותה, קידשה אותה, הסבירה לה מי זה האדם הענק הזה, ומה צריך לעשות ואיך צריך לעשות. ומה תעשה זלפה? – זו הגברת שלה! אז כשילדה זלפה מה כתוב? "וַתֹּאמֶר לֵאָה בגד (בָּא גָד), וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ גָּד"[23]. מה זה בגד? אמר יעקב אבינו, מה עשתה לאה? יש פה חס שלום כמו בגידה. זה היה שלא בידיעתו, אז יש פה חוסר שלימות. נכון שאצל יעקב אבינו הכל בדבקות, אבל לפי דרגתו של יעקב אבינו – יש פה פגם, אז גם גד הוא לא מאה אחוז. אם ראובן לא – כל שכן גד.

מה עם חצי שבט מנשה? זה כבר לא קשור ליעקב אבינו, זה קשור ליוסף. יוסף הצדיק כשירד למצרים, כפי שכתוב בזוהר הקדוש, אמר, במצרים אין מה לראות. מקום כזה של טומאה – צריך להוריד את העיניים לגמרי. "בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף, בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן, בָּנוֹת צָעֲדָה עֲלֵי שׁוּר"[24]. קיבל עליו לסגור את העיניים, זה הדבר הראשון. לכן בנות צעדה עלי שור. בנות מצרים היו מנסות לעורר את תשומת ליבו שיסתכל עליהן. מציעות לו הצעות. לאף אחת לא התרצה. לא רצה להתחתן, יותר טוב לא להתחתן במקום כזה. והנה אותו פוטיפר, לא היה לו ילדים, אז לקח בן ובת, לקח את יוסף ולקח עוד איזה ילדה, והיא זרקה ליוסף את הטס שהיה עליה. זו היתה הבת שנולדה משכם בן חמור ודינה[25]. יעקב אבינו התביש להשאיר אותה בתוך הבית, זו חרפה. שם עליה טס שהיא מזרע של יעקב אבינו ושלחה, וירד מיכאל המלאך והורידה למצרים, וקנה אותה פוטיפר. כשראה יוסף את הטס ומה שכתוב בו, אמר זה לפחות משהו שלא ממצרים, זה לפחות משהו מאבא. אז התחתן איתה. אסנת בת פוטי פרע – הבת המאומצת שלו, כמו שיוסף היה הבן המאומץ שלו. כל המגדל יתום ויתומה בתוך ביתו מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו[26]. 

נמצא שאסנת היא חמישים אחוז משכם חמישים אחוז מדינה. יוסף הצדיק הוא מאה אחוז של קדושה. יוסף הצדיק, צדיק בן צדיק, תולדות יעקב יוסף, עיקר תולדותיו של יעקב זה יוסף, בדיוק כמו דיוקנו של יעקב[27]. אז מחמישים אחוז של קדושה של יוסף עם החמישים אחוז של קדושה של אסנת יצא אפרים שהוא מאה אחוז. מחמישים אחוז של קדושה של יוסף עם החמישים אחוז של בחינת שכם של אסנת יצא מנשה. אז מנשה הוא חמישים חמישים. אין פה שלימות, אז חצי שבט מנשה – מקומו בעבר הירדן, וחצי השני של שבט מנשה – בא"י.

אנחנו רואים פה, שסיבת החורבן, וכך אומרים גם הנביאים, סיבת חורבן הבית זה חוסר קדושה. אז בימים אלו של בין המצרים, שאנחנו מחפשים איך לבנות את בית המקדש, מה אנחנו צריכים לעשות? אנחנו צריכים להשיג יותר קדושה! כמו שאומר רבינו האר"י שחוץ מתיקון חצות שבלילה, אם אדם יעשה בימים אלו גם תיקון חצות שביום, דבר זה עושה תועלת גדולה בנפש האדם[28]. מה זה תועלת גדולה? קדושה! אנחנו צריכים לחפש דברים לקדש את עצמנו, הקדושה מביאה לא רק בנין רוחני לאדם, פשיטא, קדושה – זה בנין רוחני, אלא כאשר אדם מקדש את עצמו – גם הגוף שלו נהיה נצח. נהיה ברכה. גם הגשמיות מקבלת ברכה. כמו שאמרו לטיטוס – קמחא טחינא טחנת[29]. אחרי שהלכה השכינה והקדושה מהבית – אתה יכול להרוס מה שאתה רוצה, זה לא בית מקדש, לא הרסת מקדש.

הכל תלוי בקדושה. אם יש קדושה – אז אי אפשר להרוס אפילו בנין גשמי אם הוא מקודש. הימים האלה כפי שאמר רבינו האר"י, כ"א יום מי"ז בתמוז עד תשעה באב, לא אוכלים בשר ולא שותים יין, חוץ משבתות שיש ענין לאכול בשר ולשתות יין. לא מסתפרים בימים האלה, לא מברכים שהחיינו על בגד חדש ולא על פרי חדש, אפילו בשבת, כל שכן בראש חודש. והעיקר הוא למתק את הדין. "כָּל רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים"[30], יש לנו מיצר שהוא נקרא צרה, שם אלקים[31], ויש את המיצר השני שנקרא שם אדנו"ת. שני המצרים, שני השמות האלה מתחברים בימים האלה, ומשם באות הצרות. כלומר בימים האלה – עם ישראל ריע מזליה[32]. כביכול, המזל של ישראל למטה.

למה הדבר דומה? אם אנחנו עושים חשבון, גם החגים הם כ"א יום. עכשיו בימים אלו קוראים פרשת 'פינחס' שיש בה את כל הפרשיות של החגים. אם תקח סוכות עם שמיני עצרת, שמונה ימים, פסח זה עוד שבע, שבועות, שני ימים של ראש השנה, כיפורים, חנוכה ופורים, סה"כ כ"א יום. תדע לך – אלה חגים גלויים, אבל הימים האלה של בין המצרים הם נסתרים ועתידים להתהפך לימים טובים גדולים מאד[33]. רק בגלל חורבן הבית הנכסים האלו ירדו והם נמכרים עכשיו בזול. כמו אחד מאמריקה שאמר לי, כבוד הרב תגיד לישראלים שיקנו עכשיו נכסים באמריקה, הכל ירד. נכס ששווה שמונה מאות אלף דולר עכשיו נמכר במאה וחמישים אלף דולר. זה לא ישאר ככה, זה יעלה. הימים האלה, הם עכשיו נכסים נפולים. מי שיש לו כסף מזומן – יכול לקנות עכשיו את הימים האלה. מה זה כסף מזומן? כיסופים לה'. נכספה וגם כלתה נפשי, לתפוס את הימים האלה חזק בלימוד התורה, במעשי חסד. הימים האלה עתידים לעלות ואתה עולה יחד איתם. תתפוס הילוך מיוחד בימים הקדושים האלה. למעט אותם, למעט את הצער שיש בהם ע"י לימוד התורה ומעשי חסד, שנאמר "צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה, וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה"[34].

והשם יתברך יעזור שיתהפכו עלינו הימים האלה באמת לטובה ולברכה. יהי רצון שלא יהיה תשעה באב. בי"ז בתמוז כבר התעננו, אנחנו לא יכולים להתפלל לשעבר, אבל לעתיד אנחנו יכולים להתפלל. ואיך שלא יהיה אני חושב שזהו, זו הפעם האחרונה שיושבים על הקרקע. זהו. צריכים להתעורר, הגאולה קרובה מאד מאד. כל אחד צריך להתחזק. כשאומרים לאדם – יש לך זמן, אז הוא עושה תכניות. אבל אם אומרים לו – אין לך זמן, זהו, מה שאתה יכול לעשות תעשה! זה הזמן! עוד מעט יבואו ימים ש"אֵין לִי בָהֶם חֵפֶץ"[35]. יבואו ימי המשיח, כולם ידעו אותי מקטנם עד גדולם, כל אחד צריך לתפוס את עצמו לדעת את השם. והשם יתברך יעזרנו כל דבר כבוד שמו ויטע בלבנו אהבתו ויראתו, לעשות רצונו כרצונו, אמן כן יהי רצון.

[1] במדבר ל"ב א'

[2] מדרש תנחומא

[3] דברים ל"ב ט"ו

[4] במדבר ל"ב ד'-ה'

[5] במדבר ל"ב ו'

[6] עיין ספורנו

[7] עיין 'אור החיים' על "אשר הכה ה'" – לומר שלא באו לשאול אלא מנכסי גבוה

[8] במדבר ל"ב ט"ז-י"ז

[9] משלי כ"ז כ"א

[10] תיקוני הזוהר, תיקון ס"ט: "וְרָזָא דְמִלָּה (משלי יז) מַצְרֵף לַכֶּסֶף וְכוּר לַזָּהָב (משלי יז ג), מַצְרֵף לַכֶּסֶף דָּא אַבְרָהָם, וְכוּר לַזָּהָב דָּא יִצְחָק, וּבוֹחֵן לִבּוֹת יהו"ה דָּא יַעֲקֹב"

זוהר שמות ע' ע"א, רזא דרזין (השלמה מההשמטות סימן ז):" שׁוּפְרֵיהּ דְּיַעֲקֹב אָבִינוּ מְעֵין שׁוּפְרֵיהּ דְּאָדָם קַדְמָאָה… קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַּה' רֵאשִׁית וגוֹ', דְהָוָה עַרְסֵיהּ שְׁלִים, מָה דְּלֵית הָכִי בְּאַבְרָהָם דְּנָפִיק מִנֵּיהּ יִשְׁמָעֵאל וּבְנֵי קְטוּרָא ואִינוּן סִיגֵי הַכֶּסֶף. וְאָדָם, דְּנָפַק מִנֵּיהּ קַיִן. וְנָח, דְּנָפַק מִנֵּיהּ חַם. וְיִצְּחָק, דְּנָפַק מִנֵּיהּ עֵשָׂו, סִיגֵי דַהֲבָא. אֲבָל יַעֲקֹב, עַרְסֵיהּ שְׁלֵימָא אִיהִי"

[11] שער מאמרי רשב"י פ' בראשית: "ועל כן תמצא ביעקב אבינו אשר בא לתקן עון גילוי עריו' שחטא אדם הראשון כנז' בזוהר בפ' בהר סיני ברעיא מהימנא בדקי"א ע'ב ונשתהא פ"ד שנים עד שהוציא טיפה ראשונה שנולד ממנה ראובן כמ"ש חז"ל על פסוק כחי וראשית אוני"

[12] סנהדרין ל"ח ע"ב

[13] בראשית כ"ט י"ח

[14] רש"י

[15] בראשית כ"ט כ"ה

[16] רש"י על הפסוק הנ"ל

[17] בראשית מ"ט ג'

[18] בבא מציעא פ"ד ע"א

[19] בראשית מ"ט ד'

[20] בראשית ל' ג'

[21] בראשית מ"ז כ"ג

[22] פרי עץ חיים שער חג המצות פרק ז'

[23] בראשית ל' י"א

[24] בראשית מ"ט כ"ב

[25] פרקי דרבי אליעזר פרק ל"ז

[26] מגילה י"ג ע"א

[27] בראשית רבה פ"ד ו'

[28] שער הכוונות ענין בין המצרים

[29] איכה רבתי א', מ"ג

[30] איכה א' ג'

[31] במילוי ההי"ן גי' צרה

[32] שו"ע או"ח סי' תקנ"א סעיף א'

[33] כפי שהתנבא זכריה ח' י"ט

[34] ישעיהו א' כ"ז

[35] קהלת י"ב א', כלומר שתתבטל הבחירה. עיין נושא זה בהרחבה בשיחה 'הכנה לשבועות – נעשה ונשמע' בפ' בחוקותי