פרשת שמיני - שבת "פרה"

'שמיני', השבת אי"ה, נוציא שני ספרי תורה. אחד של פרשת השבוע פרשת ואחד של פרשת 'זאת חוקת התורה' – פרשת 'פרה אדומה'. חכמים תקנו לנו בכל חודש אדר לקרוא ארבע פרשיות. פרשת 'שקלים', 'זכור', 'פרה' ו'החודש'[1]. נבאר אותם, אחת לאחת.

שקלים – בזמן שבית המקדש קיים, שקלים היה בשביל להזכיר לעם להביא תרומה חדשה. מראש חודש ניסן כבר צריך להביא מתרומה חדשה. אז איך יכריזו? מכריזים בר"ח אדר או סמוך לאדר – שבת לפני חודש אדר. מניסן לא מקריבים יותר מתרומה ישנה, מה שנשאר מהכסף של שנה שעברה – יש לזה מטרות אחרות שעושים, אבל לא לקחו מזה יותר קרבנות, מביאים מהשקלים החדשים, מהתרומה החדשה. אז זה שייך לבית המקדש.

ומה אנחנו עושים היום? בשביל מה תקנו לנו? תקנו – כי שמשחרב בית המקדש אז גם אנחנו יש לנו כמו בית המקדש, מיום שחרב בית המקדש אין לו להקב"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד[2]. איפה שמגדלים תורה, עולם הישיבות, היכן שלומדים תורה, לשם צריך לקחת את השקלים, כל אחד ייתן את הזכר למחצית השקל לשם. אז יש לזה משמעות גם היום.

פרשת 'זכור' – בזמן שבית המקדש קיים, כשישראל על אדמתם, אין שעבוד מלכויות, "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק"[3] "תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם, לֹא תִּשְׁכָּח"[4]. אתה יכול להגיד לקדוש ברוך הוא, ריבונו של עולם, אולי את זה אתה תעשה? זו עבודה קשה, למה אתה מצווה אותנו למחות את עמלק? תן לי להניח תפילין – אני מבין. מה אתה נותן לי עבודה כזו קשה? להתגרות בגוים? לחפש איפה עמלק? – ככה השם רוצה, שאתה תמחה את עמלק. זה המלחמה היותר חיובית מכל המלחמות, "מִלְחָמָה לַה' בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר"[5].

אבל עכשיו, בשביל מה תקנו לנו פרשת 'זכור'? פרשת 'זכור' צריכה להיות סמוך לפורים. באים ואומרים "וְהַיָּמִים הָאֵלֶּה נִזְכָּרִים וְנַעֲשִׂים"[6]. כשאתה קורא פרשת 'זכור', אתה זוכר את עמלק. איך אתה מוחה אותו בדיוק? בפורים. את איזה עמלק אתה מוחה? את העמלק הקטן שלך. עכשיו השם לא מצווה אותך למחות את עמלק הגדול, איפה תמצא אותו? בכלל אתה יכול לעשות משהו? אפילו את החמאס הזה בעזה, הם (הממשלה) סתם מדברים בקולי קולות ולא עושים כלום. היה אפשר למחוק את זה ביום אחד ונגמר. אז פוחדים מה יהיה עם האומות, יתגרו בנו האומות, מה אנחנו יכולים לעשות איתם? אז היום אנחנו צריכים למחות את זכר עמלק?

הימים האלה נזכרים ונעשים – המצוות, קריאת המגילה, הסעודת פורים, המתנות לאביונים, המשלוח מנות, זה מוחה את העמלק שלך, ואתה עושה ממש פעולה, לא בצורה הגדולה והגבוהה, אבל אתה עושה מחית עמלק. אז זה שייך גם לנו.

פרשת 'החודש' (אני מדלג על 'פרה') – בזמן שבית המקדש קיים, גם לפני החורבן וגם לעתיד לבוא כשיבנה, היו מקדשים את החודש על פי הראיה. היה סנהדרין שיושבים ואנשים באים ומעידים על מולד החודש, והחכמים היו קובעים מתי ראש חודש. כלומר לא היה לוח שנה, כל חודש קובעים את הלוח, מה זה אומר?

נאמר "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם"[7], הקדוש ברוך הוא נתן כח ביד חכמים לשנות סדרי בראשית. השם ברא את העולם, אבל הם (החכמים) קובעים איך העולם מסתובב. הרי במהלך הלבנה והחמה תלוי כל מהלך המערכות של הכוכבים, ובזה תלוי בעצם כל הטבע שבעולם.

למשל, ילדה קטנה בת שלוש שנים, חכמים אומרים עד שלש שנים, אם בתוליה נשרו – הם חוזרים בחזרה. אז עכשיו, אם חכמים עיברו את החודש, אפילו שעברה את גיל שלוש במציאות, אבל כיון שעיברו את החודש ובמציאות הזו עדין לא נגמרו שלוש שנים, אז בתוליה חוזרים. כלומר ביד חכמים לשנות סדרי בראשית.

אז העיקר, מה רואים במצווה זו? הכוח שהשם נתן לנו, "החודש הזה לכם", כפי מה שתחליטו למטה, אני גוזר למעלה, וזה דבר גדול מאוד. אז אפילו שאין לנו היום קידוש החודש ע"פ הראיה, ויש לנו לוח קבוע, אבל הרעיון הזה קיים היום גם אצלנו – שיש כוח ביד האדם מישראל ע"י הבחירה, בפרט ביד חכמי ישראל, לגזור למטה, צדיק גוזר והקדוש ברוך הוא מקיים.

אבל פרה אדומה, מה יש בפרה אדומה?

כל הענין בפרה אדומה שקוראים אותה לפני פסח, שאם האדם טמא, מזכירים לו – לך תטהר את עצמך, עוד מעט מקריבים קורבן פסח. טמא לא יכול להקריב קורבן פסח. או להזהיר את האדם – תזהר שלא להטמא בימים אלה, אתה תפסיד קורבן פסח.

אז מה יש לנו היום בפרה אדומה? המשנה ברורה כותב[8] – כדי להתפלל. הוא אומר למה אנחנו קוראים פרה אדומה עכשיו שאין לנו את בית המקדש? כדי להתפלל לפניו יתברך שגם עלינו יזרוק מים טהורים במהרה. אז יש אפשרות להסביר את המשנה ברורה באופן כזה, שהכוונה שלו שנתפלל שבמהרה יבנה בית המקדש ואז נוכל לזכות באפר פרה אדומה. אבל זה לא המשמעות. אנחנו נתפלל שיבנה בית המקדש, אבל מה זה שגם עלינו יזרוק מים טהורים? הכוונה היא – בעצם הקריאה של פרה אדומה יש מים טהורים שמטהרים את האדם. כמו שאומר הרמב"ם, במקווה. הרמב"ם אומר[9], כשאדם נכנס למקווה, למה הוא נטהר? כי כשהוא נכנס למקווה והוא מתבונן בעניינים של המקווה, ובעניינים שלו, הוא נכנס במי הדעת העליון וזה מטהר אותו[10]. מי הדעת העליון. אז גם המשנה ברורה באה להגיד, שעל ידי קריאת פרשה אדומה אנחנו נכנסים למי הדעת העליון, מתפללים להשם שיזרוק עלינו מים טהורים ונטהר.

איך נסביר את זה? פרה – חוקה חקקתי, גזירה גזרתי, אין לך רשות להרהר אחריה[11]. נחדד את זה. שיש לנו בתורה משפטים, מצוות, וחוקים. משפטים הם מצוות שכליות, כמו לא תגנוב, לא תרצח. יש בזה שכל. גם הגוים מקיימים דברים כאלה, כי השכל מחייב. שכל? הרי זה מצוות דאורייתא! אלא שהשם רצה לזכות אותנו וכתב לנו את זה גם בתורה, אבל גם בלי שהיה כתוב בתורה, היה צריך לקיים את זה. השכל מחייב. וזה משפטים.

יש מצוות. אם התורה לא הייתה כותבת אותם – השכל לא היה מחייב אותם. לדוגמה שבת. השכל אומר – אם אני מרוויח ביום רגיל מאה שקלים, ובשבת מרוויחים ארבע מאות, חמש מאות שקלים, לא חבל על הכסף הזה? אז אני אעבוד גם בשבת. וחוץ מזה להשבית את המשק יום אחד בשבוע – מפסידים מיליארדים של דולרים. השכל לא מחייב את השבת. אבל אחרי שהתורה נותנת את השבת, ואדם טועם ומבין מה זה שבת, אז הוא יודע כמה טוב יש בזה אפילו בגשמיות, חוץ מהרוחניות. אבל רק אחרי שהתורה נתנה אתה מבין. יש הרבה מצוות כאלה שבלי התורה השכל לא היה מחייב, אבל אחרי שניתנו השכל מבין אותם.

ויש חוקים. כאן לא יועיל לך שכל ולא כלום, אתה לא מבין שום דבר. למשל שעטנז. צמר מותר ללבוש, כמו סוודר מצמר, ופשתים לבד גם מותר. אבל צמר ופשתים יחד אסור. למה? זה מותר וזה מותר, מה יש בחיבור שלהם? מותר ועוד מותר זה שני מותרים. עוד דוגמה – בשר וחלב. תאכל בשר כמה שאתה רוצה, רק שיהיה עם שחיטה כשרה ועם כל מה שקשור לכשרות. חלב – תשתה גם כמה שתרצה. אבל בשר וחלב אסור. מה הטעם? זה מותר וזה מותר, מה הבעיה ביחד? התשובה – חוקה חקקתי, זה דברים שהם חוקים וככה השם רוצה. אל תבין, לא צריך להבין.

החוק של כל החוקים, היינו אם תיקח את כל החוקים, החוק הכי גדול מכולם זה פרה אדומה. כלומר שלא שייך בכלל להבין בפרה אדומה כלום. ובאו חכמים ומה אמרו? אמרו הפוך, אמרו בטעם פרה אדומה, בשביל מה צריך לחפש טעם בפרה אדומה? פרה אדומה זה חוק! אמרו בטעם פרה אדומה, תבוא האם ותקנח צואת בנה[12]. תבוא האם, שהיא פרה אדומה, ותקנח צואת בנה, שהוא עגל הזהב. בשביל מה באים חכמים לתת טעם? התורה אומרת חוקה חקקתי גזרה גזרתי אין לך רשות להרהר אחריה, ואתם באים ואומרים תבוא האם ותקנח צואת בנה? כדי להבין את זה בוא נראה איזה צואה יש בעגל, מה העגל עשה, ואז נבין מה הכוונה בפרה אדומה שמקנחת צואת בנה.

חטא העגל הוא חמור מאוד, חמור בעצם העניין של עבודה זרה, חמור בעיתוי, מילא היו עושים את זה קצת יותר מאוחר, אך עוד לא גמרו את החופה, עוד לא גמרו, זה נורא לחשוב על מעשה העגל[13]. אבל חוץ מהדברים החמורים שיש בעגל, יש דבר נוסף שגם הוא כשלעצמו חמור, "וַיַּרְא הָעָם כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה"[14] ראו שמשה רבינו לא בא. ומשה היה איש האלוקים, הוריד להם תורה מן השמים. אמרו אוהו, מצוין שמשה לא חזר, סימן שגמר ללמד אותנו, זהו, אין לו עוד מה להוריד, אם אין לו עוד מה ללמד. אז בוא נשב ונכתוב את כל מה שלימד, נעשה מסגרת ונגיד "אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל"[15], עליהם אין להוסיף ומהם אין לגרוע, נעשה חוקה. נעשה את זה חוקה של עם ישראל, זהו, "אלה אלוקיך ישראל". אַי אַי אַי, אתם חושבים שתורה יש לה גבול? יש לה מסגרת? אם אתה מאמין שתורה מן השמים, אם אתה מאמין שהתורה ניתנה מהאין סוף – אז גם היא אין סוף, אין סוף לתורה.

שלמה המלך אמר על פרה אדומה "אָמַרְתִּי אֶחְכָּמָה, וְהִיא רְחוֹקָה מִמֶּנִּי"[16]. הפשט הפשוט הוא ששלמה המלך החכים בכל התורה ורצה להבין גם את החוקה של החוקים, ומשמע שבשאר החוקים אולי הוא כן הבין, אבל בפרה אדומה הוא לא הבין. ולמה הוא רצה להבין? כי קוראים לו שלמה, ושלמ"ה זה אותיות למש"ה[17]. אז הוא קרוב מאד מאד למשה, ומשה כן ידע. אף על פי כן הרים ידיים. אמר, פרה אדומה רחוקה ממני, לא הבנתי.

אומר אור החיים הקדוש, לא. אם זה רק זה, אז היה צריך להגיד זאת חוקת הפרה, או זאת חוקת הטהרה, למה אמר זאת חוקת התורה? כוונת שלמה המלך שפרה אדומה מלמדת על כל התורה, אמרתי אחכמה, חשבתי שאני חכם ואני הבנתי בתורה, אך פרה אדומה היא רחוקה ממני, היא נתנה לי להבין את האמת שכל מה שהבנתי – לא הבנתי. את כל התורה כולה – חשבתי שאני מבין, ופרה אדומה גילתה לי שלא הבנתי. אדם לפעמים חושב שהוא מבין את "לא תגנוב", חושב שהוא מבין את "כבד את אביך ואת אמך". אתה חושב שאתה מבין, אבל אם אתה מאמין שהפסוק הזה ניתן לך מהשם, מהשמים, מהאין סוף, אז ודאי שאין למצוות סוף ואין להן גבול. רק השם עשה את זה בצורה שתבין, אז אתה מבין. אם אתה מבין שאתה לא מבין זה ההבנה האמיתית, תכלית הידיעה – שנדע שלא נדע, אומר רבי יהודה הלוי. אם אדם יודע שהוא לא יודע והוא לא יכול לדעת – אז הוא מגיע להבנה האמיתית.

תבוא האם ותקנח צואת בנה. זה הכוונה – תבוא האם, פרה אדומה, ותקנח את צואת בנה, שהם חשבו שיש מסגרת, שיש גבול, שיש הבנה. בואו נראה מה הבנו ממשה רבינו, אלא אלקיך ישראל. תבוא האם ותקנח צואת בנה, ואז פה חכמים באו לתת טעם לפרה אדומה? להפך, הם באו להסביר שאין טעם לפרה אדומה, שהטעם הוא כל כך עמוק, שהוא למעלה מהתפיסה. אז אם כן זה גם הכוונה של המשנה ברורה שאמר שנתפלל שגם עלינו יזרוק השם את המים הטהורים.

לכן בהפטרת "ויהי דבר ה'" שקוראים בשבת "פרה" נאמר "וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים, וּטְהַרְתֶּם"[18]. הכוונה – התבוננות, להבין שהתורה היא למעלה מהטבע, למעלה מן השכל, "הַחֵקֶר אֱ‑לוֹהַּ תִּמְצָא?"[19]. התורה היא תורה מן השמים. כלומר אם אדם לא חושב ככה – אז התורה היא כמו כל החוכמות, חכמה בגוים תאמין, תורה בגוים לא תאמין[20].

אבל אם אתה יודע שתורה היא תורת אלוקים חיים, וכמו שהוא אין לו חקר ואין לו גבול, אז גם התורה אין לה גבול, אז אתה תנסה להבין כמה שאתה יכול, אבל תבין שכמה שאתה מבין, מה שלא מובן הוא יותר מאשר מה שמבינים.

וזה מים טהורים, זה מים שאין להם סוף, אדם צריך לעמול, ולהתייגע ולהתקרב כמה שיותר להבנה[21].

אז אמרו חכמים – את זה תקראו סמוך לפסח, בלי זה אין חרות. חג הפסח זה חג החרות, שאדם יוצא לחרות, בלי שאתה מבין שזה התורה, אז אתה נשאר [עבד], "שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה"[22]. אם אתה לא עוסק בצורה הזו בתורה, אין לך בן חורין. לכן אנחנו עוסקים בה בשביל קרבן פסח, בשביל שגם אנחנו נצא לחרות בחג החרות, חג הפסח.

אנחנו גם כן נתפלל שגם עלינו יזרוק השם מים טהורים וניטהר ונזכה בע"ה לקדושה. ויהי רצון שהשם יזכה אותנו בבנין בית המקדש להקריב מן הזבחים ומן הפסחים אשר יגיע דמם על קיר מזבחך הקדוש, אמן כן יהי רצון. 

[1] אורח חיים סימן תרפ"ה

[2] ברכות ח' ע"א

[3] דברים כ"ה י"ז

[4] שם י"ט

[5] שמות י"ז ט"ז

[6] אסתר ט' כ"ח

[7] שמות י"ב ב'

[8] תרפ"ה א'

[9] הל' מקוואות י"א ט"ו

[10] ובלשון הרמב"ם: כיון שהסכים בלבו לפרוש מאותן העצות והביא נפשו במי הדעת – טהור

[11] ילקו"ש קהלת י"ב רמז תתקפ"ט

[12] רש"י במדבר י"ט ב'

[13] ראה בילקו"ש שמות פרק ל"ב רמז שצ"א שהביא משל לכלה שזנתה תחת החופה

[14] שמות ל"ב א'

[15] שם ד'

[16] קהלת ז' כ"ג

[17] תיקוני הזוהר, תקונא תליסר, כ"ח ע"א

[18] יחזקאל ל"ו כ"ה

[19] איוב י"א ז'

[20] איכה רבה ב' י"ג

[21] אבל ידע שעומק ההבנה הוא אין סופי

[22] אבות ו' ב'