פרשת תזריע
וביום השמיני ימול בשר עורלתו

"וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ"[1]. ה'אור החיים' הקדוש אומר מה זה ב"וביום השמיני"? האם זה בא ללמד מה שאמרו חכמים שצריך למול ביום ולא בלילה, ביום – אפילו בשבת?[2] אבל אלו פרטים שהיה אפשר לכתוב אותם בפרשת מילה ב'לך לך'. ששם הקב"ה ציווה את אברהם על המילה. למה נכנס פה הפסוק הזה?

אומר 'אור החיים' הקדוש, מה שנאמר "וביום השמיני" בא לאחר שבעת ימי הנדה של היולדת ללמד על הענין שטומאת לידה והעורלה סיבתם אחת היא. אם תאמר מאיפה באה העורלה לעולם? הרי הקב"ה ברא את האדם הראשון מושלם, בלי עורלה! אז איך בבנים שלו נולדה עורלה? אומר 'אור החיים' הקדוש – זה פשוט. כיון שהאשה אכלה מעץ הדעת והיה מפעפע בה [הזוהמה שהטיל בה הנחש], הקב"ה ריחם עליה, ובמקום שהיא תמות אז יוצא הארס כל חודש בדם הנדה[3]. כשאשה בהריון, אז כל דם הנדה הולך לבנין הולד[4]. אז מילא מובן למה יש לו עורלה. העורלה באה כתוצאה מהנחש, ממה שאדם הראשון משך בעורלתו[5]. לכן, "וביום השמיני", כאשר נגמרו השבעה ימים שגרמו לעורלה – ימול בשר עורלתו.

אומר 'אור החיים', לצד שחטא האשה גדול מחטא האיש, אצל האשה העורלה נמשכת. העורלה שלה זה דם הנדה. אע"פ שהיא מותרת [לאחר טהרה], בחודש הבא שוב בא דם הנדה, ועוד פעם חוזר ונעור. אבל האיש – הוא יכול לחתוך את כל החטא, "ימול בשר עורלתו".

כמו כן מביא 'אור החיים' הקדוש דברים נפלאים עם רבי עקיבא וטורנוסרופוס הרשע, דברים נפלאים. אבל בסוף הוא אומר, מה זה "ימול בשר עורלתו"? הוא אומר – נראה לי לרמוז שבמצווה הזו ציוו אותנו שלוש מצוות: מילה, פריעה ומציצה. מילה – זו חיתוך עור מיותר. פריעה – זה העור הדק שמכסה, צריך לגלות אותו. לא חותכים אותו אלא רק פורעים ומשאירים אותו. זה הופך להיות חלק מהבשר של האזור, אבל את העורלה חותכים וזורקים. ומציצה זה מציצה של הדם.

אז הוא אומר ככה. "ימול" – זה עורלה. "בשר" – פריעה, זה הופך להיות חלק מהבשר. "עורלתו" – מציצה. ולמה צריך מציצה? שהרי שני האיברים האלה עור העורלה והעור הדק של הפריעה, כיון שהם היו חלק מגוף האדם אז הדם שלהם התפשט בכל האיברים, כי כל אבר קשור לכל האיברים. אז הדם שלהם הוא גם כן פסול וצריך לנקז אותו מכל האיברים. לכן מוצצים פעמיים – אחד לעורלה ואחד לפריעה, כדי למשוך מהמקומות הרחוקים את כל הדם ששיך לעורלה ולפריעה, ואז מטהרים אותו. וכל זה רמוז במילים "ימול בשר עורלתו".

וזה בא גם לרמוז מה שכתוב ב'תיקוני הזוהר'[6]. 'תיקוני הזוהר' אומר, למה דומה מילת הצדיקים? הצדיקים מלים את בניהם בגילוי שמו יתברך. ע"י המילה מתגלה שמו עליהם. זה מה שלמדנו עם י"ו דיוסף[7], וכן מובא ב'תיקוני הזוהר'[8] "מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה"[9] – ראשי תיבות מיל"ה סופי תיבות הוי"ה. במילה מתגלה גם שם שד"י, שד"י מלבר הוי"ה מלגאו[10]. אז כל הענין של המילה הוא ההתפשטות של החסדים[11], גילוי של השם יתברך על גוף הנער.

ועוד אומר שם ב'תיקוני הזוהר'[12] יש מילה שנקראת מילה של בינוניים. מה הם עושים הבינוניים? אומר, הם מקריבים קורבן להשם. כמו שכתוב – כל מי שמל את בנו כאילו בנה מזבח והקריב עליו כל הקורבנות כולם[13]. אין לך קורבן כ"כ חשוב כמו המילה. "כִּי עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כָל הַיּוֹם"[14] – הוא מקריב את הבן שלו לפני השם.

ויש עוד מילה של רשעים. 'אור החיים' קורא לזה מילת ממזרים. אומר שאצלם, מה הענין של המילה? "וְנָחָשׁ, עָפָר לַחְמוֹ"[15], כיון שהוא נוצר בעבירה, אז הס"א רוצה לתפוס את כולו, אז מה עושים? נותנים לה את החלק שלה, "ונחש עפר לחמו" – קח את זה ועזוב אותו.

אז הוא אומר "ימול" רמז למילת הצדיקים, מול‑י, גילוי היו"ד של שם הוי"ה. "בשר" זה בשר קודש, הקורבן נקרא 'בשר קודש', זו מילת הבינוניים שהם מקריבים קורבן להשם. "עורלתו" זו מילת הממזרים, "ונחש עפר לחמו". ואף על פי שהם כך – ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ[16]. שלא יחשוב שכיון שנוצר בעבירה אין לו תיקון. אחרי המילה הוא יכול להיות תלמיד חכם. אחרי שלקחו ממנו את העורלה ונתנו אותה לס"א "ונחש עפר לחמו".

וכל זה רמוז ב"וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ". השם יעזרנו על דבר כבוד שמו, אמן כן יהי רצון.

[1] ויקרא י"ב ג'

[2] שבת קל"ב ע"א

[3] תיקוני הזוהר תיקון מ'

[4] עץ חיים שער י"ח פרק ו'

[5] סנהדרין ל"ח ע"ב

[6] תיקון כ"ד

[7] עץ חיים שער ל"ג פרק ה': "הנה יוסף הוא בחי' היסוד דז"א כנודע וסבת קריאתו כך הוא כנ"ל כי יסוד הוא ו' והעטרה הוא י'"

[8] בהקדמה דף ב' ע"ב

[9] דברים ל' י"ב

[10] תיקוני הזוהר תיקון כ"ב

[11] עץ חיים שער ל"ג פרק ג'

[12] תיקון כ"ד

[13] זוהר לך לך צ"ה ע"א

[14] תהלים מ"ד כ"ג

[15] ישעיהו ס"ה כ"ה

[16] הוריות י"ג ע"א