פרשת ויצא - כי בא השמש

"וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע, וַיֵּלֶךְ, חָרָנָה. וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ, וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו, וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא. וַיַּחֲלֹם, וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה, וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה, וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹקִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ. וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו, וַיֹּאמַר, אֲנִי ה' אֱלֹקֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ, וֵאלֹקֵי יִצְחָק, הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ – לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ. וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ, וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה, וְנִבְרְכוּ בְךָ כָּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה, וּבְזַרְעֶךָ. וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ, וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ, וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת, כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ"[1]

"ויצא יעקב", היום יצא. "ויצא יעקב מבאר שבע", לפני שמביאים את הנשמה לזה העולם משביעים אותה – תהיה צדיק. ועכשיו השבועה הזו – הוא יצא ממנה.

"וילך חרנה" – הלך מהחרון אף של העולם. העולם הזה לא שווה כלום! כל רגע שנמצאים בעולם – סכנה גדולה מאד לנשמה ולגוף! אשריו מי שהולך צדיק, הוא הולך לבית עולמו נקי. "וילך חרנה", הלך מהחרון אף של העולם. העולם הזה בא רק בשביל נסיון, כאמצעי לקנות חיי עד, חיי נצח, חיי דבקות בחי החיים, במלך מלכי המלכים הקב"ה. ואז מה קורה כשהוא הולך מחרון אף של העולם? – "ויפגע במקום". "ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון, לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה!"[2]. "ויפגע במקום" – המקום ברוך הוא. אשריו מי שבית דינו של הקב"ה דן אותו.

"וילן שם כי בא השמש", "בא השמש" – יחזקאל הלך באמצע החיים! "וילן שם" – הקב"ה רוצה שהוא יבוא אליו למלונה, למנוחה. איך שלא יהיה, מה שלא יהיה, כשאדם הולך לדרכו האחרונה, היא דרך מנוחה יותר מזה העולם.

"ויקח מאבני המקום", "אבני המקום" – כמו שאומר ב'ספר יצירה', אלה הם האותיות והתיבות של התורה הקדושה שהם אבני המקום. זה מה שהאדם שם מראשותיו! – "וישם מראשותיו". מה יש לאדם, מה יש לאדם בעולם הזה? מה יכול ללוות אותו? מה יכולים לעשות לו? מה יכולים? רק מה שהוא סיגל לעצמו תורה ומצוות ומעשים טובים. לימוד התורה – "ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו, וישכב במקום ההוא", ישכב – יש כ"ב[3]! יש כ"ב! כ"ב אותיות התורה שאדם עסק בהם! אלא הם – "בְּהִתְהַלֶּכְךָ, תַּנְחֶה אֹתָךְ. בְּשָׁכְבְּךָ, תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ. וַהֲקִיצוֹתָ, הִיא תְשִׂיחֶךָ"[4].

"ויחלום"! "ויחלום"! אוי לנו מיום הדין! גם הצדיק הכי גדול בעולם שכל חייו היו דבקות בהשם, כשהוא מגיע לעולם העליון, מגיע לפני הבורא יתברך ורואה את האמת, רואה את הנצח, רואה את הקב"ה, אומר אַי אַי אַי, באיזה חלום הייתי! עולם הזה – חלום! "יָמָיו כְּצֵל עוֹבֵר"[5], חלום חולף, הוא מרגיש חבל!!! איזה עולם טוב יכולתי להשיג יותר ויותר! ומה עשיתי? מה הבאתי?

"והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה", אדם, מתי יכול להרגיש את המעלה הגדולה של העולם הזה? – רק בעולם הבא. שם הוא מרגיש – אפילו שהייתי מוצב ארצה, הייתי אוכל וישן, ועובד, ועושה, מתעסק בגשמיות. אין גשמיות בעולם. האדם, מורכבת בו הנשמה, הוא סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. כל מה שאדם עושה לשם שמים, "מלאכי אלקים עולים ויורדים"! – נוצרים מזה מלאכי אלקים, בונה את עולמו. "כִּי הֹלֵךְ הָאָדָם אֶל בֵּית עוֹלָמוֹ"[6] – אל העולם שהוא בנה.

מתי אדם מרגיש את הדברים האלה? אחרי שכבר כמעט מאוחר. כשהוא בא לשמה ורואה, רואה איזה ערך!!! איזה ערך יש לכל מצוה ומצוה, לכל אמונה, לכל דיבור!!! כשהאדם אומר "ברוך השם", כשהאדם אומר "אמן", כל מילה ומילה, כל שיחה.

אַי אַי אַי. ועוד, "והנה סולם". "סולם" גימטריה מאה שלושים ושש, אפילו שבתורה כתוב "סלם" ללא "ו", שעולה ממון, קול, צום – שלושה עמודים שהעולם עומד עליהם[7]. "על התורה" – קול. "סולם מוצב ארצה" – קול התורה, קול התורה של יחזקאל. הוא היה אומר לי "הרב, אל תדאג, אני יש לי כמה דברים להתעסק בהם ואני אחזור כמו שהייתי, יום יום מגיע". אבל ודאי, אפילו שלא היה מגיע אלי כי זה היה בשעות לא מתאימות, הוא היה הולך למקום אחר ללמוד. קול התורה והתפילה. אי, הוא היה אומר "הרב, אני הולך להתפלל, אבל אני לא מספיק אותם, אני לא יכול, מה אני אעשה?" אמרתי לו, אתה תתפלל את התפילה שלך לאט לאט, מילה במילה, תגמור את התפילה. הוא לא היה יכול לעזוב מילה אחת בתפילה.

ממון, ממון. "על גמילות חסדים". "על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים". "גמילות חסדים" – כמה יהיה גומל חסדים, כמה ראשי ישיבות נעזרו בו, כמה אנשים נעזרו בו, כמה צדקות שעשה. גם אצלו פה, הוא היה מהתורמים של "ברכת השנה", היה תמיד לוקח. אַי אַי אַי.

צום. צום – זה התענית. היה משתתף בתעניות של שובבי"ם, של תיקונים. לפעמים גם לבד, היה בא ומתיעץ ועושה. צום זה עבודת השם. "על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים". "ועל העבודה" – עבודת השם. צום זה פירושו – יהודי שנברא בעולם הזה, לא ללכת אחרי המותרות של העולם הזה! כל דבר אתה צריך להתגבר, לכבוש, לכבוש את התאווה הגשמית, החומרית, אפילו שהיא מותרת, אפילו עם "הכשר" – קדש את עצמך במותר לך[8].

ואז, ואז, "והנה ה' נצב עליו, ויאמר, אני ה' אלקי אברהם אביך, ואלקי יצחק". אַי אַי אַי, "אנכי עמך". הקב"ה נצב עליו, על האדם שהולך בשלימות למעלה, ואומר לו אל תדאג, "והנה אנכי עמך, ושמרתיך בכל אשר תלך", עד, עד "והשבתיך אל האדמה", איזה אדמה? – בתחית המתים של מתי ישראל. אומר רבינו הרמח"ל – לא יתכן שהגוף והנשמה עבדו ביחד ועמלו וטרחו בתורה ומצוות ומעשים טובים, והנשמה תיהנה והגוף יבלה בעפר. הגוף הוא לא בלה בעפר, הגוף עובר תיקון ותהליך של קדושה וטהרה, להכין את עצמו לנשמה שתבוא בתחית המתים. אז אומר הקב"ה לאדם – "והנה אנכי עמך, ושמרתיך בכל אשר תלך, והשבתיך אל האדמה הזאת, כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך". כל דברי הקב"ה, אנחנו מאמינים בני מאמינים בתחית מתי ישראל שיקיצו ברחמים ועמם גם ר' יחזקאל בן רוזה.

רבותי, מפאת הזמן של השקיעה, שצריך לקבור לפני השקיעה, אני יודע שיש הרבה רבנים שרוצים להספיד, אולי אם יהיה זמן, בבית החיים יהיה גם אפשרות קצת להספיד. ואפשר גם כן לבא ב'שבעה' ולהספיד. עכשיו הזמן דחוק, גם השקיעה מאד מוקדמת, צריך לחזור ולעשות סעודת הבראה.

ואנחנו מבקשים מרבי יחזקאל, אנחנו מבקשים מהנפטר היקר שיתפלל עבור אשתו ששמשה אותו ועשתה לו הרבה טובות בגשמיות ורוחניות, ועבור בניו ובנותיו היקרים שיתפלל עבורם, ובעז"ה שיגדלו לתורה ולמצוות ולמעשים טובים.

ואנחנו אומרים "בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח, וּמָחָה ה' אֱלקִים דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים, וְחֶרְפַּת עַמּוֹ יָסִיר מֵעַל כָּל הָאָרֶץ, כִּי ה' דִּבֵּר"[9]. אנחנו אומרים, רבי יחזקאל, אתה הולך לבית עולמך ומעתה ועכשיו התפרדה החבילה (הרב שובר צלחת).

ויהי נעם ה' אלקינו עלינו, ומעשה ידנו כוננהו עלינו, ומעשה ידנו כוננהו. יושב בסתר עליון…

[1] בראשית כ"ח י'-ט"ו

[2] אבות ג' א'

[3] זוהר פנחס, רעיה מהימנא, רל"ח ע"א "זַכָּאָה אִיהוּ מַאן דְּאִשְׁתְּדַּל בְּגָלוּתָא בַּתְרָאָה לְמִנְדַּע לִשְׁכִינְתָּא, לְאוֹקִיר לָהּ בְּכָל פִּקוּדִין, וּלְמִסְבַּל בְּגִינָהּ כַּמָּה דוֹחֲקִין. כְּמָה דְּאִתְּמַר, אַגְרָא דְּכַלָּה דּוֹחֲקָא. (בראשית כח) וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא, אִם יֵשׁ כ"ב אוֹתִיּוֹת דְּאוֹרַיְיתָא, אִיהִי שְׁכִיבַת עִמֵּיהּ"

[4] משלי ו' כ"ב

[5] תהלים קמ"ד ד'

[6] קהלת י"ב ה'

[7] אבות א' ב': על שלושה דברים העולם עומד על התורה, ועל העבודה, ועל גמילות החסדים

[8] יבמות כ' ע"א

[9] ישעיהו כ"ה ח'