מנהגי בית-אל ליום תשעה באב

מורי ורבותי, לפני תפילת ערבית [נאמר כמה מילים על מנהגי היום].

אנחנו מתאבלים על ירושלים כמנהג ירושלים, כמנהג המקובלים בק"ק בית א‑ל בירושלים. שעל פי דעת האר"י אסור לשנות שום דבר מסדרי התפילה. סדרי התפילה מסודרים על פי סדר של השתלשלות העולמות, על פי סדר מופתי, מסור לנו מדורי דורות, ואין לשנות בו כלום. על כן, אע"פ שיש כל מיני מנהגים שונים, מנהגנו כמנהגי ירושלים עיר הקודש ומנהגי בית א‑ל[1].

על כן אנחנו מתפללים תפילה רגילה. עם 'שים שלום', עם קדיש 'תתקבל'. תפילה רגילה רגילה. רק שצריך האדם להוסיף בה 'עננו' אפילו מהלילה. וגם יש נוהגים להגיד 'נחם' בכל שלוש התפילות כפסק מרן ה'בית יוסף'.[2] ויתפלל האדם בכוונה יתרה, בפרט שהוא אומר 'תשכון בתוך ירושלים עירך'. יתפלל ויתחנן לפני השם יתברך, הרי כל יום ויום צריך להתחנן על זה, כל שכן ביום הקדוש הזה.

לאחר שגומרים את תפילת ערבית, אנחנו אומרים את הסדר של הקינות. עיקר הקינות זה איכה. לאחר איכה מוסיפים עוד כמה קינות, ולאחר מכן מכריזים על השנים שעברו מאז החורבן. כבר קרוב לאלפים שנה ואנחנו תועים, והולכים מדחי לדחי, מעם לעם, מגלות לגלות, עדין לא נושענו.

לאחר מכן אומרים קדיש 'תתכלי חרבא וכפנא ומותנא' וכו'. וכדאי שהאדם לא יצא מיד אחרי התפילה ואחרי הקינות. יש ללמוד מדרשי איכה ועוד דברים, ומחר אי"ה התפילה תהיה עם הנץ החמה. כמו שכתוב בחז"ל שאחד מעשר השכמות שצריך האדם להשכים זה יום תשעה באב. להשכים קום ולהתחנן. בפרט שזה יום שאין בו מלאכה, ואין בו אכילה ושתיה, אז אדם יכול לשכב מוקדם ולקום מוקדם.

ויש שנוהגים כמו ביום הכיפורים – שלא זזים מבית הכנסת. ישנים, נחים, בבית הכנסת. קמים בחצות הלילה בדיוק לומר 'תיקון רחל', רק 'תיקון רחל' ולא 'תיקון לאה'. זה יום מיוחד בשביל השכינה הקדושה. אחרי תיקון חצות ילמד תורה לשמה 'זוהר חדש' על איכה. יש זוהר מיוחד על מגילת איכה ב'זוהר חדש'[3], זה נמצא כמעט בחלק האחרון.

ובשחרית גם כן, מניחים שתי זוגות תפילין, רש"י ורבינו תם, כרגיל, כמו שאדם מתפלל כל יום, עם טלית ותפילין. ומתי אנחנו מקיימים "בִּצַּע אֶמְרָתוֹ"[4] ו"לָשׂוּם לַאֲבֵלֵי צִיּוֹן לָתֵת לָהֶם פְּאֵר תַּחַת אֵפֶר"[5], אפר תחת פאר? – לאחר 'עלינו לשבח', אחרי שגמרנו את כל התפילה לכל פרטיה ודקדוקיה, מילה במילה, בכוונה גדולה.

מוציאים ספר תורה בזמן. לפי המנהגים הישנים היו מחכים להוצאת ספר תורה עד חצות, אחרי הקינות, אחרי הכל. ופה אנחנו מוציאים ספר תורה בזמן, במקום, ורק נוהגים להוריד מהספר תורה את הכתרים ולומר גם את הקינות 'על היכלי' במקום 'ישמחו השמים' וכו', את הקינות ששיכות לספר תורה בלבד, ואח"כ ממשיכים את התפילה. ולא משנים שום דבר בתפילה, לא אומרים 'האזינו' במקום 'אז ישיר' ולא אומרים שום שינוי, תפילה מסידור רגיל. רק מוסיפים 'עננו' ו'נחם'.

לאחר 'עלינו לשבח', מתחיל הסדר של הקינות. ואז פושטים וחולצים את הטלית והתפילין, שמים אפר, מי שיש לו שק – שישים על בשרו לבוש של שק, ומתחילים את הקינות. ועיקר הקינות זה המגילה שכתב נביא הזעם והחורבן ירמיהו ע"ה שהוא בעיניו ראה, הוא ניבא וצעק והוכיח את העם שלא יגרמו חורבן, הוא ראה בעצמו את החורבן, את הצער שעבר על ישראל, ועל כן הוא היה מקונן עליהם את המגילה הזו. היא עשויה לפי סדר אלפ"א בית"א.

ולאחריה אומרים את הקינות של שחרית. בשחרית, לא כמו בערבית, כבר נוהגים להגיד את הסוף של הקינות, נוהגים להגיד גם את פסוקי הנחמה. בכל קינה, יש על צער החורבן, בסוף, איזה בקשה קטנה לעתיד. אז כבר נוהגים לומר אותה, בפרט שכבר התפללנו והוצאנו ספר תורה.

לאחר שגומרים את הקינות אסור להסיח דעת. צריך אדם להזהר לא לשאול שלום בשלום חברו, לא להכנס להיתול, מפני שח"ו שחוק זה מסוכן, מסוכן, סכנת נפש. ביום הזה אסור להסיח דעת, אסור להסתכל על אף בן אדם. תסתכל על הקב"ה, תלך כמו סהרורי. הכי טוב לא לזוז מבית המדרש כדי לא להסיח דעתו מהחורבן והצער. לכן נהגו לשבת עד סמוך לחצות היום בלימודים שמותרים ביום בזה, כמו איוב, כמו ירמיהו, כמו פרק 'אלו מגלחין' במסכת מועד קטן בעניני אבלות, כמו המדרשים הרבים שיש על איכה, שאפילו אדם אחרי אלף שנים לא יספיק ללמוד את כל המדרשים שיש רק על איכה לבד. וכן על זה הדרך כל מיני דברים שמותרים ללמוד – עד חצות. סמוך לחצות אומרים את הקדיש 'תתכלי חרבא', כבר אמרנו אותו בסוף הקינות, והולכים לביתם.

גם בלילה, כדאי הוא בית אלוקינו, כל המצער עצמו בשנת הלילה הזה זוכה ורואה בבנין ירושלים, ישים אבן תחת מראשותיו, ישכב בלי כרית אם בד"כ הוא שם כרית אחת, ואם בד"כ הוא שם שתי כריות – יוריד כרית אחת, ויצער עצמו כמה שיותר בשינה.

צריך לקום יותר מוקדם[6] כדי להצטער על החורבן. אדם כל השנה כולה ישן ולא אומר תיקון חצות, אוי לנו מיום הדין, לא מצטערים על החורבן, לפחות יקום בלילה הזה שזו הזדמנות יחידה שאומרים רק 'תיקון רחל'. ואדם יאמר את זה בשם כלל ישראל, ויבכה ויצטער. והשם יעזרנו על דבר כבוד שמו, אמן.

[1] כף החיים תקנ"ה סע' א' ס"ק ד', קיצור שולחן ערוך "ילקוט יוסף" שם

[2] עיין כף החיים תקנ"ז ס"ק א'

[3] מדרש הנעלם על איכה

[4] איכה ב' י"ז

[5] ישעיהו ס"א ג'

[6] לפני עלות השחר