הילולת רבי חיים בן עטר - ה"אור החיים" הקדוש

אַי אַי אַי, כמה קשה לי שאני לא נמצא שמה. ברוך השם, התלמידים שלי הלכו וצלצלו אלי משם. אמרו, עשינו כל מה שאתה רגיל לעשות. תמיד כשאני הולך ל'אור החיים' אני לא הולך ישר לציון. איך אפשר לגשת ככה ישר לציון, זה פחד. קודם כל לומדים מהתורה שלו מרחוק, להתמלאות ככה. אחר כך להדליק נר, לתת צדקות. כל הדרך יש אנשים שאוספים צדקה. תלך עם הרבה כסף לכבוד ה'אור החיים' הקדוש, לתת בהלוך ובחזור. כל מי שאתה פוגש, לתת לו כסף בשביל 'אור החיים' הקדוש. ואחר כך, אחרי שגמרת ללמוד, ללמוד, תקרא קצת תהלים. אחרי התהלים, עכשיו תִּדָּחֵף, מרפקים, להגיע, לנגוע אפילו דקה אחת בציון, זה קשה מאד להגיע. מלא, מלא, מלא אנשים. אחד דוחף את השני, ויש הרבה אבנים, הרבה קברות.

יש תפילה ש'אור החיים' הקדוש חיבר אותה, ונתן אותה לתלמיד שלו. בתפילה הזו הוא מדבר עם השכינה ככה בצורה פשוטה[1]. להגיד את התפילה שלו וככה לנגוע באבן שלו, זה כבר מספיק. ולהגיד לו הגיע הזמן, כל כך השקיע בענין שכינה ומשיח ובית המקדש, להגיד לו שהגיע הזמן, שיעשה רעש גדול בשמים, שהשם יושיע אותנו. אַי אַי אַי 'אור החיים' הקדוש, 'אור החיים' הקדוש.

ככה כתוב בשם רבי פנחס מקוריץ, שהבעל שם טוב היה אומר, שהוא זכה להיות מרכבה לנפש של דוד מלכא משיחא, וה'אור החיים' הקדוש, הוא זכה להיות מרכבה לרוח של דוד מלכא משיחא. ואומר, שאם הם היו נפגשים, הנפש והרוח, היו ממשיכים את הנשמה של דוד מלכא משיחא, והיה בא המשיח.

ידוע שכשנפטר ה'אור החיים' הקדוש, באותו יום זה היה שבת, בשעת רעווא דרעווין. והבעל שם טוב הלך ליטול ידים לסעודה שלישית, פתאום הוא נאנח ואמר כבה נר המערבי! אמר לתלמידיו ש'אור החיים' הקדוש נפטר. תמיד היה קורא לו 'נר המערבי'. אז לא רצו לשאול אותו באמצע סעודה שלישית מאיפה הוא יודע, אבל, במוצאי שבת אחרי ההבדלה שאלו אותו. אמר להם שיש יחוד אחד של נטילת ידים, שמגלים את זה מן השמים רק לאחד בדור. מספיק לקב"ה אחד שיכוון בזה. אז באותו רגע שהלכתי ליטול ידים, התחלתי לכוון את כל הכוונות שאני יודע, ופתאום גילו לי את היחוד הזה. אז הבנתי שאם גילו לי את היחוד הזה, סימן ש'אור החיים' הקדוש שבק חיים לכל בריה, כבה נר המערבי.

בעצם, הבעל שם טוב הוא גילה את גודל הנשמה ה'אור החיים' הקדוש[2].

וכך מסופר בספר 'ירים משה' על הרמח"ל, שהבעל שם טוב ניסה ללכת להפגש אם ה'אור החיים' הקדוש. למה הוא ילך להפגש אם 'אור החיים' ולא ההפך? בגלל שנפש צריך להתחבר עם הרוח. אז הוא הגיע עד איסטנבול ושם היה מה שהיה עם הבת שלו, היתה סערה, והספינה נשברה והבת שלו נטבעה. אמרה אבא, אבא, תציל אותי, אני כבר טובעת. אז הבעל שם טוב ראה שזה ככה אמר, רבש"ע, אני יודע, אתה לא רוצה שאני אפגש עם 'אור החיים'? – טוב, אני חוזר הביתה. ואז הים נרגע, ונצלו, וחזר.

ככה היה אומר הבעל שם טוב, כשאני עושה עלית נשמה, אני ברוך השם עולה לפני כל הצדיקים שבדור, כשאני יורד אני רואה שהם מתחילים לעלות. חוץ מהמערבי הזה, ה'אור החיים' הקדוש שהוא קל רגליים, כשאני עולה – הוא כבר יורד.

גם מסופר שהבעל שם טוב ניסה לעשות איזה פגישה רוחנית עם 'אור החיים' הקדוש. לא בפועל. הוא שלח את התלמיד שלו רבי גרשון קיטובר, והוא היה כותב לו מכתבים ואמר לו תשאל את ה'אור החיים' הקדוש איך אני יכול להתראות איתו בעלית נשמה, תשאל אותו מה לעשות, איך לעשות. אז 'אור החיים' אמר לו שיכתוב לו שאם הוא רואה את הרגלים שלו בעלית הנשמה, אז שהוא יכוון ע"ב ק"ל, הביא שם איזה כוונה ואז הוא יכול להפגש איתו. אבל אם הוא לא רואה את הרגלים אז הוא לא יכול להפגש איתו.

במכתב אחר, כותב הבעל שם טוב לרבי גרשון קיטובר, לך תשאל את 'אור החיים' אם הוא רואה מה שאני עכשיו רואה. אני רואה עכשיו שרגלי משיח נכנסו בארץ ישראל. תשאל אותו אם גם הוא רואה את זה. ואז בדיוק בתקופה ההיא נכנס הרמח"ל לעכו. נגמרה התקופה שלא הרשו לו ללמוד קבלה והוא אמר שהוא רוצה לעזוב את ארץ העמים, ארץ טמאה, וללכת לארץ ישראל ושמה להקים חבורה, ושמה ללמוד. משמע מהמכתבים האלה בין 'אור החיים' הקדוש לבעל שם טוב שזה היה הרמח"ל, שבעוונות הדור נכנס לעכו, והיה כמה שנים בארץ, והיתה מגפה, ונפטר הוא וכל המשפחה שלו, לא נשאר זכר.

נורא ואיום. אנחנו צריכים זכות בשביל המשיח. מה הזכות? להגיד לקב"ה, רבש"ע, תן לנו מתנת חינם למרות שלא מגיע לנו. לא דור שכולו זכאי, ולא דור שכולו חייב, ולא כלום. אנחנו רוצים שאתה תעשה "לְמַעֲנִי לְמַעֲנִי אֶעֱשֶׂה"[3], תעשה למען שמך הגדול, שלא תהיה תורתך פלסתר, למען 'אור החיים' הקדוש, למען הבעל שם טוב, למען רשב"י, למען כל אלה שמסרו את נפשם על קדושת השם.

יהי רצון שזכותו תגן עלינו ועל כל ישראל אחינו, שכולנו נחזור בתשובה שלימה. 'אור החיים' זה סגולה לתשובה. להשתטח על קבר 'אור החיים', בפרט ביום שלו זה משהו מיוחד. גם בלי לשים לב מתחילים לבכות ולרעוד. זה פחד להתקרב לקבר. אש להבת שלהבת. רבי חיים בן עטר.

[1] יְהִי רָצון מִלְפָנֶיךָ אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ אֱלֹהֵינוּ, יְדִידוּת אוֹר נַפְשֵׁינוּ רוּחֵינוּ וְנִשְמָתֵינוּ, לְמַעַן בְּרִיתְךָ אֲשֶר כָּרַתָּ לִשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִידוֹת שֶאֵינָן חוֹזְרוֹת רֵיקָם מִלְפָנֶיךָ, זְכוֹר אַהֲבָתֵינוּ וְחִיבָּתֵינוּ וְהָשֵׁב שְׁכִינָתְךָ לְבֵית קָדְשֵׁינוּ וְתַחֲזוֹר לְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ בָּנוּ כִּימֵי קֶדֶם, כִּי קָשָׁה פְּרִידָתְךָ מִמֶנוּ כִּפְרִידַת נַפְשֵׁינוּ מִגוּפֵינוּ. הָמוּ מֵעֵינוּ וְכָלְתָה נַפְשֵׁינוּ אֶל גְאוּלַת שְׁכִינָתְךָ וְאֶל מְעוֹן קָדְשֶׁךָ וְלִרְצוֹנְך ה' נִכְסַפְנוּ. הִנְנוּ מִתְחַנְנִים וּבוֹכִים לְפָנֶיךָ ה' אָב הָרַחֲמָן עַל גָלוּת הַשְׁכִינָה, הוֹשִׁיעָה ה' שְׁכִינָתְךָ, וְדַבֵּק נַפְשֵׁינוּ בְּאַהֲבָתְךָ הַנְעִימָה וְהָעַרֵיבָה עַל נַפְשֵׁינוּ רוּחֵינוּ וְנִשְׁמָתֵינוּ, וְייֵעוֹל מַלְכֵּנוּ בְּהֵיכְלֵיה.

[2] שם הגדולים, ערך 'אור החיים'

[3] ישעיהו מ"ח י"א