ליל הושענא רבא - חובת האדם בעולמו

(מכיון שרובה של שיחה זו סובבת סביב חובת האדם בעולמו באופן כללי, ושייכת לכל יום מימות השנה, אזי, לנוחות הקורא, הבדלנו בין החלקים הכלליים של השיחה לבין אלו הקשורים באופן מיוחד להושענא רבא בלבד)

כשהגיעה שעת מיתתו של משה אמר לו הקב"ה למשה שהוא בעצמו יטפל בו ובקבורתו[1], וגם רבי שמעון בר יוחאי באדרא זוטא, אנחנו רואים שמי שהתעסק בו במיתתו זה הקדוש ברוך הוא, ולא אחר[2]. זה הקשר "מַה שֶּׁהָיָה, הוּא שֶׁיִּהְיֶה"[3]. כמו שאומר רבינו האר"י בשער הגלגולים[4], שרבי שמעון בר יוחאי זה משה רבינו, וחזר אותו העניין. האדם רואה – משה רבינו לא היה בן אדם, הוא היה "אִישׁ הָאֱלֹקִים"[5]. לא היה לו גוף למשה רבינו, ארבעים יום לא אכל ולא שתה, עמד לפני האלקים. גוף לא היה לו – אבל גם הוא היה צריך להסתלק מן העולם. רבי שמעון בר יוחאי, שגופו נעשה נקבים נקבים. שלוש עשרה שנה במערה. גופו הזדכך לגמרי. הגיע למצב של התפשטות הנפש, התפשטות הגוף. לא היה לו גוף. ובכל אופן אנחנו רואים שהם לא נשארו בעולם, שהיו חייבים להסתלק מהעולם.

וכל זה ללמד לאדם מוסר גדול, העולם הזה – צא מדירת קבע, תצא מזה שאתה חושב שהעולם הזה יש בו משהו קבוע. שום דבר אדם לא משאיר ביד, את הכל משאיר בעולם. אדם נולד ערום, וערום שב אל האדמה. הכל שב אל העפר, לא יוצא מזה כלום. הכל חוזר להיות מה שהיה. גם העולם הזה עתיד להתבטל "שָׁמַיִם כֶּעָשָׁן נִמְלָחוּ וְהָאָרֶץ כַּבֶּגֶד תִּבְלֶה"[6], לא ישאר כלום. הקדוש ברוך הוא ברא את העולם הזה רק לזמן מסוים, כדי לתת לאדם את האפשרות לקנות את הנצח נצחים, את הדבקות בהשם לנצח נצחים. אז מילא שום דבר שקשור לגשמיות, לעניני העולם הזה, הוא לא יקח איתו.

רק אנחנו בטוחים, ומאמינים בני מאמינים, שכשם שהגוף עמל וטרח והתייגע, יגיעת בשר היתה לאדם בשביל ללמוד תורה, וכל שכן בשביל לקיים מצוות, עשה ולא תעשה, שיש בהם יצר הרע, והאדם מתמודד קשה מאוד עם היצר הרע, אומר רבינו הרמח"ל[7], לא יתכן שהגוף עמל וטרח ולא יקבל את שכרו, ורק הנשמה תקבל את שכרה לעתיד לבוא. אלא בהכרח, לעתיד לבוא, יקום האדם בתחיית המתים גוף ונפש. רק הגוף יהיה כמו גופו של אליהו הנביא, גופו של משה רבינו. כי אנחנו יודעים שמשה רבינו לא מת, הוא רק נגנז, כמו גופם של אבות העולם שהם ישני חברון. אז לעתיד לבוא כשיקום הגוף הוא יתחדש ויהיה בלי עניין של חטא, שהרי החטא של האדם הראשון הוא הביא מיתה לעולם, וברגע שיתוקן חטא אדם הראשון, תהיה אפשרות גם לגוף להשאר עם הנשמה ולקבל את שכרו עבור כל הטרחה והיגיעה.

והנה אנחנו נמצאים בהושענא רבא שהוא החותם החיצון. כי הרי ידוע תמיד שרבינו האר"י מדבר פנימיות וחיצוניות, הפנימיות והחיצוניות הפשוטה זה הנשמה והגוף. ועכשיו הגוף נחתם. למה הוא נחתם? הוא נחתם להיות להשם.

אדם לפעמים עושה 'פלגינן דיבורא', הוא עושה פלגא דגופא ומחלק בין הנשמה לגוף שלו, זו הבעיה שלנו. אדם צריך להבין שהקב"ה הוא זה שציווה את הנשמה להכנס לגוף, וציווה לנו מצוות שהן שייכות יותר לפנימיות, לנשמה. הוא גם ציווה לנו מצוות בחיצוניות, בגוף. לקדש את הגוף, לקדש את החומר, אנחנו צריכים לעבוד את השם גם בחיצוניות.

וזה היום הזה שאנחנו נמצאים בתוך הסוכה, בתוך האור העצום שאין כדוגמתו בימות שנה. אנחנו יושבים ולומדים את התורה הקדושה בלילה הזה, ליל החותם. הקדוש ברוך הוא חותם אותנו גם בגוף. לכן זה טוב שהביאו גם כן ברכות, אפילו שכל אחד ואחד לא שם לב לזה, אלא שם לב ללימוד, אבל בכל אופן כשאדם אוכל ומברך על זה בקדושה ובטהרה, הוא חותם גם את הגוף, גם את העניינים החיצוניים הוא חותם אותם להשם.

בכל דבר ודבר יחפש בזה את השם, כמו שנאמר "בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ, וְהוּא יְיַשֵּׁר אֹרְחֹתֶיךָ"[8]. אמרו חכמים[9], פרשה זו, פרשה קטנה, פסוק אחד, "בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ, וְהוּא יְיַשֵּׁר אֹרְחֹתֶיךָ" – תלויים בה כל גופי תורה. דהיינו שאחרי שהאדם לומד ועובד את השם עבודה פנימית בדביקות בהשם, אדם יורד עם הדביקות הזו לתוך ענייני הגוף, לתוך ענייני העולם הזה, ורואה אותם בראיה בהירה, ורואה אותם בראיה של סוכה, בראיה של ענני כבוד, בראיה של אהרון "אֲשֶׁר עַיִן בְּעַיִן נִרְאָה אַתָּה ה', וַעֲנָנְךָ עֹמֵד עֲלֵהֶם"[10].

אדם רואה את העולם בראיה האמיתית. שהעולם הזה הוא אמצעי, הוא עראי, אין בו קבע. כל מטרתו כדי לתת לאדם את הנסיון מבחינת "נָתַתָּה לִּירֵאֶיךָ נֵּס לְהִתְנוֹסֵס"[11]. כדי שהאדם יתרומם ויגיע לנצח נצחים, לדבקות בהשם יתברך. האדם חייב לעבור את הנסיון הזה, של העולם הזה, ולכן לא צריך שהאדם יאמר די! נמאס לי מהיצר הרע! נמאס לי מהגוף הזה! נמאס לי מהעולם הזה! די, אני עכשיו רוצה רק תורה, רק רוחניות. מה זה נמאס לך? וכי הגוף זה לא תורה? וכי העולם הזה זה לא תורה? זה העיקר שהאדם צריך לרדת אל מה שהשם מנסה אותו, אל מה שהקב"ה נותן לו נס להתנוסס[12]. עיקר העניין זה "וְתוֹרָתְךָ בְּתוֹךְ מֵעָי"[13]. עיקר העניין זה להוריד את התורה ואת עבודת השם לתוך המעיים, לתוך הגוף, לתוך העולם הזה, כדי לעבוד את השם. זאת החכמה, "כִּי הִיא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים"[14]. כי לעמים אין להם את המושג הזה לקדש את החומר, זה אין לגוים. הגוי לא מבין את הדבר הזה. הוא יכול לסגף את עצמו, הוא יכול להתרחק מהעולם הזה, כמו שיש כאלה שדורשים את זה מאומות העולם. אבל גוי לא יכול לקדש את החומר. קדושת החומר מהם והלאה.

ובא לנו היום הקדוש הזה שבו אנחנו זוכים להחתם, ונותנים לנו את החתימה, נותנים לנו חותם, והחותם הזה אומר רבינו האר"י[15] שהוא חותם הַמִּשְׁנֶה. שהרי החותם שנעשה ביום הכיפורים בשעת הנעילה, זה היה משלושה אהי"ה מלאים שהם עולים עם הכולל חותם, אהי"ה דיודי"ן – קס"א, אהי"ה דאלפי"ן – קמ"ג, אהי"ה דההי"ן – קנ"א, ביחד תנ"ה, שהם בגימטריה חות"ם עם הכולל. זה החותם שחתם אותנו השי"ת ביום הכיפורים, והחותם היה מסביב לאותיות מנצפ"ך, והם המ"ן שהנשמה מעלה לקב"ה והוא חותם אותה. כך לשון האר"י, שהנשמה מעלה מ"ן מבחינת אותיות מנצפ"ך. שהרי כל הכ"ב אותיות של התורה עם המנצפ"ך, זה בעצם הנשמה של האדם. האדם מעלה מ"ן לקב"ה, והמנצפ"ך הם המ"ן שהוא מעלה לקב"ה, ועכשיו הוא חותם אותנו. כלומר האדם מעלה רצון ע"י השתוקקות, ואומר לקב"ה ריבונו של עולם, לאיפה הבאת אותי ביום הכיפורים! לכזה מעמד! אני רוצה להחתם פה, אני רוצה להשאר פה, אני רוצה להיות איתך – זה בחינת החותם של יום הכיפורים.

עכשיו בא היום הזה, יום הושענא רבא, שהוא היום האחרון של חג. כמו שאומר בזוהר הקדוש[16], "יומא שביעאה", יום הושענא רבא. אז בחצות הלילה תחת אשר בסיום יום הכיפורים בשעת הנעילה, אחר העליות של כל היום, נחתמנו בפנימיות, חותם הפנימי, בהוש"ר אנחנו נחתמים בלילה. כי החותם הזה הוא במלכות, והבחינה של יום היא בחינה של יסוד בבחינת ז"א, ובחינה של הלילה היא בחינת מלכות. לכן החותם בהוש"ר הוא חותם בלילה. בחצות הלילה נעשה החותם. ואומר רבינו האר"י שהחתימה רק במילואים של השמות שזה נקרא משנה למלך, ולכן אנחנו קוראים משנה תורה (חומש דברים), וזה החותם.

מה זה מִּשְׁנֶה? אם תקח את כל שמות אהי"ה המלאים, ותוציא מהם את האהי"ה הפשוט, כלומר האהי"ה נשאר, והוא משפיע למלכות רק את המילוי בלבד, כלומר הגוף מקבל רק את המילוי מתוך הנשמה, החותם החיצון נעשה מהמילוי, זה ההוראה של השם (כלומר ההוראה של שם אהי"ה), אז מימלא אם זה רק המילוי, אז תוציא מקס"א מספר כ"א שזה אהי"ה פשוט, ישאר לך ק"מ. תוציא מקמ"ג מספר כ"א, ישאר לך קכ"ב, ותוציא מקס"א מספר כ"א, ישאר לך ק"ל. ביחד זה שצ"ב, ועוד שלושה כוללים ביחד שצ"ה גימטריה משנ"ה, בזה נעשה החותם.

ומתי אנחנו מעלים את המ"ן? מתי הנשמה מעלה מ"ן לקב"ה? בבוקר, אחרי הנענועים, אז אנחנו לוקחים את החמישה בדי ערבה שהם כנגד אותיות מנצפ"ך, כלומר כאן בהוש"ר החותם מתחלק לשתיים, שהרי ביום הכיפורים החותם נעשה ביחד עם המנצפ"ך, אבל היום זה מתחלק לשתיים, בחצות הלילה רק האהי"ה, והמנצפ"ך בבוקר, ע"י ההושענות, אנחנו מעלים את המ"ן, אנחנו מעלים את הנשמה שלנו, ומורידים ומחברים אותה אל המלכות ומעלים אהבה להשם. "יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ"[17], מעלים אהבה לקב"ה, והנשמה עולה ומקבלת את החותם ומתכוננת לחיבור העצום של שמיני עצרת, של שמחת תורה, שבו הנשמות מתחברות היטב היטב עם הקב"ה, עם התורה של הקב"ה. ואז יורד שפע גדול ועצום לעם ישראל, ומהשפע הזה יחזרו אלפים ורבבות ומליונים של יהודים בתשובה שלימה.

אסור לנו לחשוב שאנחנו עושים סתם דברים. כל יהודי שעושה איזה משהו לקב"ה בכוונה גדולה, הוא מוריד נשמות לעולם. הוא מוריד אור לתוך הנשמות של היהודים ומזה חוזרים יהודים בתשובה, באלפים ורבבות ומליונים. כל ההתעוררות שיש בעולם היום זה הכל מהיראים והשלמים ועבדי השם, אשר הם עובדים את השם לשמו יתברך, ועושים את הפעולות כולם כמו שצריך, לפי הסדר הראוי. כמו שזכינו והתגלה בעולם רבינו האר"י, וגילה בעולם מִסְתֶרֵי השם, כבשונו של עולם, וגילה לעולם מה השם רוצה שנעשה בדקה הזו, מה השם רוצה שנעשה בשעה הזו, מה השם רוצה שנעשה ביום הזה, איך אנחנו נתנהג עם התפילין, איך נתנהג עם הציצית, איך נעשה עם קריאת שמע שעל המטה, איך נעשה עם חצות, איך נעשה עם לימוד התורה, כיצד צריך ללמוד את התורה, באיזו צורה, באיזה אופן. מה צריכים ללמוד, איך להתפלל, איך להתפלל. אַי אַי אַי, תפילה, תפילה. כל הדברים האלה, זה כשהאדם עושה אותם כמו שצריך.

וזה הזדמנות שכל אחד ואחד יבין בעצמו, ידע כי בנפשו הדבר. העולם נגמר. מי יודע כמה זמן נשאר לעולם הזה? מי יודע? העולם נגמר. השנה הזו יהיו מהלכים בעלי משמעות. אם לא הגאולה בעצמה – ישועת ה' כהרף עין, אז בודאי שיהיה מהפכה גדולה בעולם בכיוון הרוחני, לכיוון הכנעה של הרע, של אומות העולם, שהם נקראים החיילות של הסיטרא אחרא בעולם. ורק לעתיד לבוא, כשתתגלה קדושתו של עם ישראל, אז יתבטל הרע, "בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח"[18], ואז יתהפכו להיות בגדר "וְיֵעָשׂוּ כֻלָּם אֲגֻדָּה אֶחָת"[19], ויתחברו לעם ישראל כל הגוים הראויים, "וּנְתַתִּיךָ לְאוֹר גּוֹיִם"[20], ואז כל העולמות יהיו בחדא מחתא. עולם האצילות יאיר בעולם העשיה, ירדו כל העולמות, ופה יהיה הכל בגילוי, כמו שאדם הראשון היה מתהלך בגן, היה מדבר עם השם, היה יודע את הכל, היה מבין את הכל, "כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה', כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים"[21]. לא יהיה הבדל בין עולם לעולם, לא יהיה הבדל בין גוף לנשמה, הכל יהיה בבת אחת, הכל יתחבר להיות כאחד, ואז ו"מלאה הארץ דעה את ה', כמים לים מכסים".

ואז בעזרת השם כבר "וְהִגִּיעוּ שָׁנִים אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵין לִי בָהֶם חֵפֶץ"[22], כלומר שאין בהם רצון, אין בהם בחירה, ימים של ימות המשיח, זה לא בחירה, זה שכר, זה כמו העולם הבא. אתה מקבל כבר שכר, העולם מגיע לשלמות שלו. אבל עכשיו מי שיש לו מח בקודקודו, מי שיש לו שכל, מי שיש לו הבנה, צריך לנצל את הימים האלו שיש בהם התעוררות מצד עצמם, להכניס בהם התעוררות יום יום. מהי ההתעוררות שצריכה להיות לאדם? באתי לעולם לא בשביל עצמי. זה קודם כל!! תפסיק לחשוב על עצמך, כשאתה חושב על עצמך – אתה מגיע להרבה טעויות. אז אתה חושב אני עכשיו רוצה כסף, "אני"! וכיון שאתה חושב על עצמך, אז אתה רוצה את זה, ורוצה אתה זה, ועכשיו בא לך זה, וטעים לך זה, עכשיו אתה עייף, אוהו – כמה דברים, אתה ברשת היצה"ר, אין לך חיים! אבל אם אתה אומר אני לא חי בשביל עצמי, אני חי להשם יתברך, אני באתי בשביל לעשות רצון השם. "כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו יְצַרְתִּיו אַף עֲשִׂיתִיו"[23], "כֹּל פָּעַל ה' לַמַּעֲנֵהוּ"[24], כל מה שיש בעולם זה למענהו.

אז עכשיו אם ככה, אז צריך להבין איך לעשות את רצון השם. אל תָּשִׁית ליבך למה שאתה שומע מפה ומפה, התורה זה הקדוש ברוך הוא!![25] זה תקח בחשבון, שהרי איפה הקב"ה? הרי הקב"ה לית מחשבה תפיסא ביה כלל[26]. אם אנחנו רוצים את הקב"ה, רוצים לחיות בשביל הקב"ה, איך אפשר? הרי הקב"ה אף אחד לא יכול לתפוס אותו. אפילו הספירות העליונות הקדושות, אפילו הכתר העליון ביותר הוא לא יכול לתפוס כי הוא גבול, יש לו איזה גבול מסויים, הוא נמצא בצמצום! והרי כל דבר מצומצם, אפילו שהוא גדול מאוד מאוד, אבל הוא בצמצום כלפי האין סוף ברוך הוא, לכן הוא לא יכול לתפוס, כי גבול לא יכול לתפוס למעלה מהגבול. אמנם הקב"ה – ישתבח שמו, צמצם שכינתו בין בדי הארון[27], לתוך התורה, היכן שהתורה, אורייתא וקוב"ה חד הוא. הקב"ה אמר "אָנֹכִי ה' אֱלֹקֶיךָ", אנכ"י – א'נא נ'פשי כ'תיבת י'הבית[28]. אני את הנפש שלי, כביכול את עצמו יתברך, נתן לנו לתוך התורה הקדושה.

אז למה אתה יושב בטל?! יושב שאנן?! למה אתה יושב בחיבוק ידיים?! יש לך תורה!! יש לך הכל, הכל. אל תגיד – אני עוד לא יודע מה אני אלמד, את זה, או את זה. תלמד הכל! מי מפריע לך? צריך ללמוד את כל התורה כולה, צריך תורה. קודם כל התנ"ך. התנ"ך, צריך לחזור עליו עוד פעם, ועוד פעם, תורה נביאים כתובים. צריך ללמוד גמרא, רק על ידי שפשוף הראש בגמרא אדם מבין. דבר ראשון, התורה שבעל פה. וְרַבָּנָן דְּמַתְנִיתִין וַאֲמוֹרָאִין, כָּל תַּלְמוּדָא דִּלְהוֹן, עַל רָזִין דְּאוֹרַיְיתָא סִדְּרוּ לֵיהּ[29]. הקדושה של הגמרא היא מוציאה מהאדם את המיץ, מביאה אותו באמת לעמל ויגיעת התורה, מזככת את הגוף שלו. המדרשים, ההלכה – אוי ואבוי אם האדם לא לומד הלכה כל יום. כל יום האדם צריך ללמוד הלכות, אם האדם יכול ללמוד בעמקות טור בית יוסף, ושו"ע עם נושאי כלים, ואם לא, לפחות שילמד מהקיצורים, שידע את הדרך אשר ילך בה, ואת המעשה אשר יעשה. הלכות לא נמצאים דוקא רק בשולחן ערוך. למשל כל שער הכוונות זה הלכות. יש הלכות ופסקים הנמצאים בכתבי האר"י. אם אדם לא למד מה זה הושענא רבא, אז הוא בא בשעה אחד עשרה ללמוד, בא בעשר ללמוד, הוא לא שם לב, הוא לא רואה את ההלכות בדיוק מתי צריך להתחיל ללמוד. וכן על זה הדרך בכל הלכה והלכה. אדם צריך ללמוד את הנגלה ולחבר אליו את הנסתר. אתם רואים איזה מאמר בזוהר הקדוש? אדם יכול לכתוב מאה שנה פרוש על הקטע שקראנו מה זה הושענא רבא ולא יגמור מה שכתוב בזוהר. איזה דברים גנוזים! מה זה הושענא רבא, מה זה הפתקין, מה זה ערבי נחל, מה זה ארבעת המינים, איזה דברים הזוהר מקפל, מקפל, מקפל, בכל שורה ושורה.

אז אדם צריך את הזוהר הקדוש, 'עץ חיים', שמונה שערים, ואין אתה בן חורין להבטל ממנה. כל אחד צריך להשתדל בכל הכוחות שיש לו בלימוד התורה, שהרי למעלה מלימוד התורה אין כלום, אין שום דבר, התורה היא הכל. ואחר כך מתוך העסק, מתוך ההתקרבות שלו לקב"ה, הוא מרגיש את הקב"ה. כמו שאומר רבינו הרמח"ל הקדוש בדרך השם[30], שהתורה הקדושה היא מעין מציאותו יתברך, מעלה מעין מעלתו יתברך, קדושה מעין קדושתו יתברך, אין לקב"ה משהו, כלי יותר גבוה, להמשיך את קדושתו מאשר לימוד התורה. הקב"ה כלל בתוך המידות של התורה שבכתב והתורה שבע"פ, שכשהאדם יהגה בם אפילו בלי הבנה, הוא מקדש את הנשמה והגוף שלו, וכל שכן, שככל שיותר מבין, כך יותר ויותר נכנס בו אור השם.

ואז כשהאדם מבין על ידי לימוד התורה הקדושה – פתאום נפתח לו המח, נפתח לו הרגש, ואז הוא מבין באיזה עולם הוא נמצא, הוא מבין מה הוא צריך לעשות. אז הוא מתחיל להבין הלכות. זה אסור, זה מותר, ככה צריך להתנהג, ככה צריך לעשות, אסור לכעוס, אסור להתגאות, צריך להיות כנוע, צריך לוותר. זה עשה כך, זה עשה כך, שטויות, מה איכפת לי, העיקר אני לומד, העיקר אני עובד את השם, דָּרַך עלי? – מחול לך, תמשיך הלאה, אתה לא צריך לבקש סליחה, הכל בסדר, שלום. מה זה משנה אם יבקש סליחה או לא יבקש סליחה? אדם מתעצבן ותופס לו בראש איזה מילה שאמרו לו, שבוע שלם היא משחקת לו בראש, הוא לא יכול לישון, הוא לא יכול לקום, לא יכול לאכול. למה? פגעו בו! מי אתה? מה אתה? אתה חי בשביל הקב"ה, לא בשביל הגוף שלך! תעזוב את כל הדברים האלה, תתפוס את העיקר, העיקר זהו לימוד התורה הקדושה, מהתורה יבוא אדם לדעת את רצון השם.

ואז הוא פוקח את העיניים ורואה את רצון השם בכל פינה, בכל זוית, בכל אדם, בכל מקום שהולך הוא רואה את השם. ואז האדם נחתם, נחתם חותם פנימי וחיצון. גם הגוף שלו, הוא יודע מה זה הגוף, הקב"ה ברא את האדם, בצלם אלקים עשה את האדם, גם הגוף הקב"ה בנה אותו, בכונניות, במחשבה, איפה לשים את האוזן, איפה החוטם, איפה העין. למה השם עשה אותנו לאכול? בשביל מה לאכול? – לצורך גבוה! הרי מלאכים לא אוכלים – אז שגם אנחנו לא נאכל. אלא אם השם שם אותנו לישון, זה כיון שיש עבודה בלישון. אז בכל דבר האדם צריך לראות את עבודת השם. זהו החותם החיצון. שבכל דבר תראה עבודת השם, ותעשה את כל מעשיך מתוך עבודת השם ויראת השם.

על כן מורי ורבותי, כל אחד ואחד מאיתנו יתחזק חזק חזק באמונתו ובדרכיו של הקב"ה. זו העת, זה הזמן, כולנו רואים ניסי השם. תראו מה זה יהודי אחד, כמה חשוב יהודי, כל העולם כולו מסביב ליהודי אחד שיצא מהשבי[31]. אין בית כנסת, אין יהודי פרטי שלא התפלל עליו. כולם יודעים את השם שלו. מי האמין ומי ידע, והנה הקב"ה הוציא אותו מאפלה לאורה. אז הנה – יהודי זה שכינה, יהודי זה גאולה, כל העולם רואים מה זה ערך של יהודי לעומת ארבע מאות, חמש מאות, אלף גוים. יהודי אחד שִׁגַּע את כל העולם, כל העולם כולם סביב ליהודי. כי יהודי זה השכינה.

אז אנחנו מאמינים בני מאמינים שיגיע יום אחד, מה שכל יום אנחנו מתפללים – משיח בן דוד, משיח בן יוסף, בנין בית המקדש, יום אחד הקב"ה יפתיע את כולנו, "וּפִתְאֹם יָבוֹא אֶל הֵיכָלוֹ הָאָדוֹן אֲשֶׁר אַתֶּם מְבַקְשִׁים"[32]. בן דוד שאנחנו מבקשים. וזה יכול להיות עכשיו. תשועת השם כהרף עין, יכול להיות בכל רגע ורגע.

אנחנו נמצאים בסוכתו של דוד המלך, היום הושענא רבא, אנחנו צריכים לעורר את דוד מלכא משיחא, אנחנו נמצאים בסוכה שלו. תראו כל האבות, אברהם איך הוא עולה סוכה, מספר במילוי, ועם הכולל וכו', וכן כולם, יצחק יעקב משה אהרון יוסף. דוד במספר קטן, זה סוכה במספר קטן. למה? דוד הוא הקטן, הוא המלכות דלית לה מגרמא כלום. זה העולם הזה.

העולם הזה מספר קטן. תקטין אותו כמה שיותר, אז הוא יהיה גדול. מאן דאיהו רב איהו זעיר[33], מי שמגדיל את העולם הזה אז הוא קטן, לא שווה כלום, ומי שהוא זעיר, מי שמקטין את העניינים של העולם הזה, לא עושה ערך מדבר שאין לו ערך, זה סך הכל אמצעי, אמצעי למטרה, אז הוא גדול. אז תתפוס את המטרה ותרכב על הסוס, תרכב על האמצעי. תרכב עליו בשביל להגיע למטרה. ואז אתה ניצחת. ניצחת את הכל.

יהי רצון והשם יתברך יחתום אותנו חתימה טובה, בנשמה וגוף, יחד עם כל בית ישראל. אנחנו וזרענו וכל הקהל הקדוש הזה, וכל בני משפחותיהם, וכל הנלווים אליהם, בתוך כלל ישראל, ונזכה באמת לעובדו בלב שלם ובנפש חפצה, אמן כן יהי רצון.

(הרב שר וכולם מצטרפים:) שתבוא הגאולה, שתבוא הגאולה, שתבוא הגאולה, משיח שיבוא.

[1] ילקו"ש וילך רמז תתק"מ

[2] זוהר האזינו רפ"ז ע"ב

[3] קהלת א' ט'

[4] הקדמה ל"ו

[5] דברים ל"ג א'

[6] ישעיהו נ"א ו'

[7] דרך השם חלק א' פרק ג'

[8] משלי ג' ו'

[9] ברכות ס"ג ע"א

[10] במדבר י"ד י"ד

[11] תהלים ס' ו'

[12] פירוש להתרומם ולהתעלות

[13] תהלים מ' ט'

[14] דברים ד' ו'

[15] שער הכוונות דרושי חג הסוכות דרוש ו' ודרוש ח'

[16] בהקדמה י"א ע"א

[17] שיר השירים א' ב'

[18] ישעיהו כ"ה ח'

[19] מתוך תפילת העמידה לר"ה

[20] ישעיהו מ"ט ו'

[21] ישעיהו י"א ט'

[22] קהלת י"ב א', כלומר שתתבטל הבחירה. עיין נושא זה בהרחבה בשיחה 'הכנה לשבועות – נעשה ונשמע' בפ' בחוקותי

[23] ישעיהו מ"ג ז'

[24] משלי ט"ז ד'

[25] זוהר בראשית כ"ד ע"א: וְאוֹרַיְיתָא דָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא

[26] הקדמת תיקוני הזוהר י"ז ע"א

[27] מדרש תנחומא ויקהל ז'

[28] שבת ק"ה א'

[29] זוהר פנחס רמ"ד ע"ב

[30] חלק ד' פרק ב'

[31] גלעד שליט

[32] מלאכי ג' א'

[33] זוהר חיי שרה קכ"ב ע"ב