האתר להפצת תורת מו"ר צדיק יסוד עולם הגאון המקובל

הרב נסים פרץ זצוק"ל

מייסד וראש מוסדות התורה בית-אל בני ברק

דברי התעוררות ולימוד הכוונות לימי השובבי"ם

דברי התעוררות לימי השובבי"ם

תמלול מתוך השיעור הראשון

ויהי נועם ה' אלקינו עלינו, ומעשה ידינו כוננה עלינו, ומעשה ידינו כוננהו.

צריך להבין שהעניינים האלה של השובבי"ם נאמרו ברוח הקודש, בנבואה של האר"י הקדוש מאליהו הנביא. ואפילו שאתה תראה שיש אחרים שמקצרים את הדרך ואומרים תעשה ככה – זה מספיק. בסדר, כל אחד כבודו במקומו מונח. אבל כמו האר"י לא היה ולא יהיה. מי שרוצה שעל התיקון שלו יחתום האר"י, ובאמת זה יהיה תיקון אמיתי – אז זה רק מה שהוא אמר. רק מי שהולך בדרך הזו – בטוח שהוא מתקן את העולמות העליונים, את שמות הקודש שבהם פגם, את הגוף שלו, את הנשמה שלו. והתיקון הזה של היסוד הוא תיקון לא רק ליסוד, אלא כמו שביסוד כל טיפה וטיפה היא כוללת אדם שלם, כך התיקון הזה הוא בעצם מתקן את כל המח של האדם, את כל הלב של האדם, את כל הרגשות של האדם, את כל הגוף של האדם, את כל הלכלוך, מטהר אותו טהרה כללית בכל הכיוונים.

והעיקר שבעיקרים, מה האדם זוכה בתיקון הזה? העיקר שבעיקרים – שזוכה שנפתחים לו השערים. אני מעיד עלי שמים וארץ, שכל פעם אחרי השובבי"ם אני מבין יותר טוב בשעה שאני מסתכל בסידור, אני מבין יותר טוב בשעה שאני לומד, אפילו פשט, אפילו פסוק. כל פעם. פשוט האדם מזדכך יותר ומבין יותר. הוא מסתכל על העולם בצורה אחרת. ככל שהאדם פחות מתוקן, אז המשקפיים שהוא מרכיב הם אדומים, הוא רואה הכל אדום. הוא רואה את כל העולם דרך המסכים של החטאים והעוונות שלו. בשעה שאדם מתקן כמה שהוא יכול, אז המסכים מזדככים, הכל מתבהר והוא רואה אחרת. וזו החשיבות הגדולה.

תהיה סדרה של תיקונים. יש לנו פה מודעות עם רשימת כל התיקונים שיעשו בימי שני וחמישי. בימי שני התיקון יהיה פה (בבית המדרש "פרדס נסים" ברח' הרצוג 34) – רק תפילה, מתחילים בשעה 14:30 – ישר פדיון ותפילת שמונה עשרה לחש וחזרה. לא עושים – לא את ההקדמות לפני, ולא אחרי. עושים רק את התיקון עצמו. בימי חמישי אנחנו עושים את התיקון שם (בבית הכנסת המרכזי של המוסדות ברח' מנחם 22) עם הקדמות לפני ואחרי, מתחילים סליחות בשעה 13:00. בימי שני התיקונים הם תיקונים יותר קלים, בימי חמישי זה התיקונים הכבדים של עריות ודברים יותר חמורים.

כמו כן, מי שרוצה באמת לעשות תיקון הוא צריך להיות כל היום בלימוד, לא רק בזמן של התיקון. אבל אנחנו מתחשבים במצב של כל אחד, אולי הוא רוצה ללמוד לפחות חצי יום בכולל, בשעה 13:00 מסיימים בכולל, אז מתחילים ב – 13:00 כדי שיבואו לתיקון ישר לאחר הלימוד בכולל.

אני אתחיל לבאר את ההקדמה (של "ספר התיקונים לימי השובבי"ם"). ההקדמה, אף על פי שלא כתוב עליה מקורות אבל על כל מילה ומילה שבה יש מקורות נאמנים. אחר כך נתחיל בלימוד התיקון עצמו.

ימי השובבי"ם ועוז הדרם נאמנו מאד, ומרבית העם ניגשים אל ה' לשוב מחטאות נעורים, אשר פגמו באות ברית קודש.

זה הלשון של ספר המוסר שמביא החיד"א ב'חק לישראל' מיד בפרשת 'שמות'. וידוע שאנחנו נמצאים באלף השישי שהוא יסוד. עיקר הנסיון באלף הזה זה על פגם הברית, ועיקר החטאים של בני האדם זה מסביב לנקודה הזו. לא משנה מי, כל אחד לפי דרגתו, הפגם העיקרי שלו זה בנקודות האלה. כל אחד לפי דרגתו. מי שעומד בנסיונות האלה שהעולם מסובב אותו פה – הוא צדיק. יכולים לקרוא לו יוסף הצדיק, כמו יוסף הצדיק במצרים שעמד בנסיון.

מנהג קדום, מוזכר בקדמונים ומובא בפוסקים, להתענות, להתפלל, לעשות תיקונים, ולהתחזק בתורה ויראת ה' טהורה במשך שבועות פרשיות שמות וארא בא בשלח יתרו משפטים (וגם תרומה תצוה בשנים מעוברות).

זה הלשון של האר"י בשער רוח הקודש (תיקון כ"ז). לכן קוראים לימים האלה ראשי תיבות שובבי"ם. והשנה שהיא שנה מעוברת אז גם מצרפים 'תרומה' ו'תצוה'. מדוע? בגלל שיש אדר א' ואדר ב'. תמיד השובבי"ם הם טבת ושבט, זהו. בשבט – נגמר. אבל כשיש אדר ואדר, אז חצי מהאדר הוא שבט וחצי מהאדר שייך לאדר. אז לכן מצרפים 'תרומה' ו'תצוה'.

לפי תלמידי הבעש"ט ענין השובבי"ם ממשיך עד 'ויקהל' 'פקודי', עד סוף חומש 'שמות'. כלומר אפשר להמשיך. אני בזמנו, באחת השנים אחרי שגמרנו פה את השובבי"ם הלכתי לחוץ לארץ ועשיתי תיקוני שובבי"ם עד 'ויקהל' 'פקודי'. כלומר, כשהיה עוד כוחות ללכת לעשות במקומות אחרים. היום ברוך השם אכשר דרא ויש לנו שיזכר בטוב, הרב דוד בצרי, הוא הולך ועושה תיקונים בכל המקומות הנדחים ביותר. הולך עם קבוצה ו… ברוך השם אכשר דרא.

ולמה דווקא בפרשיות שובבי"ם? כי האר"י מסביר שהקריאה של הפרשיות האלה משפיעה על הזמן כח לתקן. כמו שבפרשיות האלה אבותינו תיקנו את החטא הידוע (ק"ל שנה של אדם הראשון), אז גם אדם שקורא את הפרשיות האלה – זה משפיע על הזמן לתת לו גם הוא כח לעשות מה שהם עשו.

על כל פנים, יש מי שכתב שעיקר התיקון הוא דווקא בשנה מעוברת. אז השנה הזו (תשע"א שהיתה שנה מעוברת) ודאי שיש תיקון. יש מי שאומר שכל שנה ושנה בפרשיות שובבי"ם יש תיקון, ויש מי שאומר שהתיקון דוקא בשנה מעוברת, ולכן קוראים לימים האלה תמיד שובבי"ם ת"ת. (תלמיד: מה מיוחד בשנה מעוברת? הרב:) בגלל שאנחנו אומרים "ולכפרת פשע", העיבור הזה יש בו ענין של הלבנה, ומיעוט הלבנה גורם לחטאים, יש לזה קשר עם הענין של הלבנה.

חומרת העוון הזה ידועה כבר, בפרט אם חטא פעמים רבות, אשר טומאת העוון נדבקת באדם מאד, ואין לך דבר שפוגם כ"כ בגופו ובנרנח"י שלו, בעולמות הקדושים, ובשמות הקודש כמו זה. ובפרט שפגם זה של שז"ל גורם ריבוי הטומאה, ובריאת קליפות וחיצונים, והורדת השפע להם רח"ל, יותר מכל העבירות.

כל זה מאמרים בגמרא (נדה יג ע"א: דא"ר יוחנן כל המוציא שז"ל חייב מיתה) ובזוהר (פ' אמור צ ע"א: "כָּל מַאן דְּאַפִּיק ז"ל, לָא זָכֵי לְמֶחְמֶי אַפֵּי שְׁכִינְתָּא, וְאִקְרֵי רָע") ושולחן ערוך (אבן העזר כג א: "ועון זה חמור מכל עברות שבתורה") וברמב"ם (הלכות איסורי ביאה כא יח: "שאיסור גדול הוא"). ולפי הזוהר זה חמור אפילו מעריות. והזוהר מסביר שהחומרה היא לא מצד העונש, שהרי ד' מיתות בית דין זה עונש יותר חמור. אלא החומרה היא מצד שכל עוון של עריות יש לו כלי, כלי גשמי, ואז הפגם למעלה הוא פחות, אבל בעוון הזה אין כלי גשמי, אם כן הוא לוקח כביכול את הכלי הרוחני לכלי, ואז הפגם הוא עצום מאד. כלומר אי אפשר לאדם לשמש ללא צד שני. אז מי הצד השני שלו כשהוא פוגם – היינו, זכר בלי נקבה? הפלונית! (תיקוני הזוהר, תיקון כא: "וְכָל מָאן דְּאַפֵּיק הַאי זֶרַע דְּאִיהוּ נְבִיעוּ מִלְּעִילָא דְלָא בְהַאי יַבָּשָׁה, גָרִים פִּרוּדָא בְהַהוּא נְבִיעוּ, כַּבְיָכוֹל כְּאִלּוּ אִתְפַּסַּק נְבִיעוּ דִשְׁכִינְתָּא, וְיִתְרַבָּהּ נְבִיעוּ דְסִטְרָא אָחֳרָא". ראה גם זוהר ויקהל וסבא דמשפטים ע"פ הפירוש בשער הכוונות דרושי הלילה דרוש ז) ואז הפגם הוא גדול מאד. הוא מוליד ממש "בָנִים זָרִים יָלָדוּ" (הושע ה ז) מוליד בכל פעם…

וגורם שבירת הכלים מחדש, וכורת נשמות דלעילא ומכניסם ביד החיצונים, ומוליד בכל פעם מספר בלי שיעור של קליפות וחיצונים הנקראים בניו, ומתדבקים בו בחייו ובמותו, עד שיפרעו ממנו בעונשים גדולים ועצומים. וכל הצרות – בחולי, בפרנסה, בסתימות דעת בתורה, הכל בכל מכל – מזה הוא.

וגורם שבירת הכלים מחדש. למדנו שבירת הכלים. הקב"ה בנה עולמות והחריבן ועשה שבירת הכלים בשביל לתת לנו בחירה. אבל די! כשהקב"ה שבר, הוא שבר על מנת לתקן, סותר על מנת לבנות, זה הכל היה מתוכנן. והקב"ה גם תיקן, ונתן לנו עולם מתוקן. וכשהאדם חוטא בחטא הזה הוא גורם שבירת הכלים מחדש ומי ידע אם אפשר לתקן.

כורת נשמות דלעילא ומכניסם ביד החיצונים… הנקראים בניו. בניו ממש ומתדבקים בו בחייו ובמותו. הולכים אחריו לכל מקום. עד שיפרעו ממנו …. בסתימות דעת בתורה. זה יותר גרוע מכל העונשים שהאדם מקבל. אם זורקים את האדם מהתורה אז מה נשאר לו? סותמים לו את הלב. הכל בכל מכל – מִזה הוא. אי אפשר לפתוח את היריעה יותר מדי במילים קצרות. יש בזה ספרים שכותבים את כל הפגמים, כותבים את הכל.

ונכרת מעוה"ב ונחשב כבהמה, ואינו קם בתחית המתים, ונידון בצואה רותחת, ונחשב כרוצח ושופך דמים, ועוד ועוד… תְּסַמֵּר שערות אנוש. ועיין בספר "טהרת הקודש" חלק א' שאסף הכל במאמר פגם היסוד.

ונחשב כרוצח ושופך דמים. זה לשונות הגמרא, מסכת נדה (יג ע"א: "רבי יצחק ורבי אמי אמרי כאילו שופך דמים"). נחשב כבהמה… תסמר שערות אנוש. מי שרוצה, ספר "טהרת הקודש", חלק א', מאמר "פגם היסוד", אוסף את כל המאמרים מגמרא ממדרשים מזוהר הקדוש מראשונים מאחרונים, כל הפגמים. לפעמים זה יכול ליאש את האדם לקרוא כל כך הרבה דברים. אבל לפעמים בן אדם שממורמר ורוצה לתקן, זה דוקא נותן לו כח ורצון לתקן. כדי שאדם לא יתיאש, כי אפילו מהמילים האלה הקצרות יכול אדם להתיאש, אז מיד אנחנו נותנים תרופה למכה –

וכל זה אם לא עשה תשובה ותיקון כראוי. שאין לך דבר בעולם העומד בפני התשובה, ובודאי הגמור, ובלי שום ספק, לכל הדעות, מועיל ומועיל תשובה. ואפילו יחיד שעשה תשובה מוחלין לו ולכל העולם. על כן שובה ישראל עד ה' אלהיך בתשובה תמידית ועקבית, מעומק הלב, פעם אחר פעם, בחשק ובהתלהבות, יום אחר יום, שבוע אחר שבוע, חודש אחר חודש, שנה אחר שנה.

וכל זה, ויותר ממה שכתוב, אם לא עשה תשובה ותיקון כראוי – תשובה שלימה. ובודאי הגמור, ובלי שום ספק, לכל הדעות, מועיל ומועיל תשובה – למה אני כותב ככה? בגלל שבאחד המאמרים בזוהר כתוב שלכל דבר בעולם מועיל תשובה חוץ מהעוון הזה (פ' ויחי ריט ע"ב: "תנן, אמר רבי יהודה, לית לך חובא בעלמא דלא אית ליה תשובה, בר מהאי"). אז האדם רואה את המאמר הזה – נבהל. ממה הוא נבהל? הבהלה היותר גדולה היא שהוא מדפדף בזוהר ולא מוצא שום דבר רק את המאמר הזה. היצר הרע מסייע לו בשביל להגיד לו – אתה אל תלך לתיקונים, לא יעזור לך כלום, הנה כתוב בפירוש שלא מועיל שום דבר. כל זה, זה כעין אותה בת קול שאמרה לאלישע אחר, "שובו בנים שובבים חוץ מאחר" (חגיגה טו ע"א). זה בת קול אמיתית? זה בת קול שבאה לדחוף אותו כדי שיגיד אף על פי כן אני אכנס. אם הוא היה מתאמץ והיה אומר אף על פי כן ודוחק את עצמו לשוב – היו מקבלים אותו. כי כל מה שיאמר לך בעל הבית, אפילו בעל הבית הקב"ה – עשה, חוץ מִצֵא. אם יאמר לך צא מעולמי, אין לך תיקון, אפילו תשמע ברוח הקודש, או יבוא אליהו הנביא ויגיד לך כך, תגיד לו – כלה נבואתך וצא. כך מקובלני איש מפי איש עד משה מפי הגבורה – לכל דבר מועיל תשובה, תדחוק את עצמך, וכמו ויסב חזקיה פניו אל הקיר – והכל מתבטל (ראה ברכות י ע"א).

כלומר, אדם צריך להחזיק בעצמו חזק ולהגיד לעצמו ולכל העולם, שהתשובה נבראה לפני העולם. כמו שנגד השם אין כלום, כך גם נגד התשובה אין כלום, כי היא קדמה לעולם, העולם לא יכול למנוע מהאדם את דרכי התשובה. התשובה מועילה לכל דבר, ואפילו פטמה לחצאין, לשליש ולרביע. נכון שצריך לעשות תשובה גמורה ושלימה, אבל אפילו הרהור של תשובה מועיל, אפילו "תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא" (תהלים צ ג). לכן צריך להתחזק ולדעת שאפילו יחיד שעשה תשובה מוחלים לו ולכל העולם עבור התשובה הזו.

על כן שובה ישראל עד ה' אלוקיך בתשובה תמידית. לא להגיד – עשיתי! שבוע שעבר עשיתי תיקון! מה יש עוד לעשות? כבר תיקנתי! (משמע שאדם צריך להאמין שהוא קלקל וצריך להאמין שהוא תיקן. זה נכון.) אז מה? עוד פעם לתקן? עוד שבוע? שיבואו אנשים אחרים!

בזה צריך להתעקש. כל שנה ושנה צריך לעשות, כל זמן שאדם חי, אפילו יחיה מאה שנה, כל שנה צריכה להיות תקופת השובבי"ם… כמו שלא שייך להגיד – שאדם חושב שהוא לא עשה שום עבירה כל השנה אז יום הכיפורים הוא לא יצום. וכי שייך להגיד כזה דבר? הרי הוא צריך לעשות עשרת ימי תשובה, ראש השנה, כיפור. כך אותו דבר, שובבי"ם זה תקופה, זה חידוש שהורידו את זה חכמי הדורות. ברוח קודשם הורידו לעולם תקופה של תיקון ותשובה, לחמם את הלבבות, לתקן.

ולכן צריך תשובה עקבית, תמידית, מעומק הלב, פעם אחר פעם, בחשק, בהתלהבות. כל זה בא לבאר… זה נכנס בכלל שהזוהר סותר את עצמו. פעם אומר שלא מועיל על זה תשובה ופעם אומר: אם לא בתשובה סגיאה או תשובה עילאה (פ' נח סב ע"א: "בַּר בִּתְשׁוּבָה סַגֵּי"). אז מה זה תשובה עילאה? משמע שגם ע"פ הזוהר תשובה עילאה מועיל. זה תשובה עילאה – עקבית, תמידית, בחשק, בהתלהבות, יום אחר יום, שבוע אחר שבוע, חודש אחר חודש, שנה אחר שנה.

וירבה בלמוד התורה – בשמחה, בהתמדה, בבקיאות, לעבור על כל חלקיה, ובעומק – להבין דבר ה', ובלימוד בע"פ חלק ממנה לפחות. והכל לשמה – לשם ידיעת התורה, ולשם נותן התורה, גדול אדוננו הַמְּצַוֶּה. ובתפילה – בשלמות כל חלקיה, ויעמיק בדעתו כוונתה, ויאמין בלב שלם שאם קלקל אפשר לתקן. וע"כ ירבה בתחינה פעם אחר פעם, בלי יאוש כלל, ממי שהיכולת בידו. כל יכול ה' אלהינו המרחם, והוא ירבה לסלוח בודאי, ויעזרנו על דבר כבוד שמו, אכי"ר.

ויש אומרים שתשובה עילאה זה לימוד תורה בדרגה מיוחדת. אחרי שהוא עשה תיקון ותשובה לחטא, הוא צריך ללמוד תורה בצורה מיוחדת. בפרט לימוד הקבלה שמתקן מאד מאד. ובלימוד בע"פ חלק ממנה לפחות. למה הלימוד בע"פ מועיל? זה חלק מההסבר למה לימוד התורה מתקן – פשוט, אדם שהוא חטא הרבה בפגם הברית – כל הזמן מזמזם היצר הרע בתוך בראש שלו שיעשה את העברה. הוא לא יכול להתנתק. יש לו זימה בתוך הראש. "מְזִמָּה תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ" (משלי ב יא) התורה נקראת מזימה והיא מ-זימה תשמור עליך (עבודה זרה יז ע"ב: "מדבר זימה תשמור עליך תורה תנצרכה") – דווקא אם הוא תופס את התורה ומזמזם את זה, כותב את זה על לוח ליבו, לומד איזה חלק בע"פ, משניות בע"פ, איזה שקלא ותריא בגמרא בע"פ. או לומד את כל ההשתלשלות בקצרה – כשעלה ברצונו, צמצום, עיגולים, קו, יושר וכו', חוזר על כל הלימוד בע"פ. חוקק את זה בעצמו בע"פ. אז השינון בע"פ עושה שזה שומר עליו מלחטוא.

וזה עיקר התשובה. עיקר התשובה, מתי ניכר שאדם עשה תשובה? כשהוא לא חוטא. כשהיצר לא עובד עליו אפילו במחשבה. איך אדם יבדוק אם הוא באמת תיקן את החטא או לא תיקן? אם יש לו עדין איזה רצונות לחטא הזה זה סימן שהוא עוד לא תיקן. ואם אדם אין לו רצונות אבל יש לו מחשבות על זה, או לפעמים נופלות לו מחשבות על זה, זה סימן שתיקן אבל עדיין יש עוד דברים עקשניים שצריך לעשות להם עוד כמה תיקונים.

לך ראה מה שכתב רבנו המהרח"ו על עצמו (שער הגלגולים הקדמה לח), שהאר"י נתן לו תיקון של כמה ניצוצות של קדושה שנפלו בקליפה כשהוא היה צעיר. היתה לו איזה בעיה אצל המהרח"ו, כשהוא התחתן וכו'. אז האר"י לא למד איתו כלום עד שלא עשה לו תיקון לדבר הזה. שראה ברוח קודשו כל מה שעבר עליו ונתן לו תיקון. ועוד ראה מה שכתב רבנו המהרח"ו (שער רוח הקודש תיקון כ"ז) על אדם אחד שנתן לו האר"י תיקון לשז"ל, אחרי התיקון, לאחר שעשה בדיוק מה שהאר"י אמר לו, הוא אומר לו, כן, עשית, הכל טוב ויפה, אבל תיקנת רק חלק, נשאר לך עוד תשעים ניצוצות לתקן. אז נתן לו עוד תיקון ועוד יחודים. בא למחרת, או אחרי התיקון הבא, אמר לו – תיקנת שנים עשר ניצוצות, נשארו עוד שבעים ושמונה, נתן לו עוד משהו יותר חזק. אז רואים, שמה האדם חושב? – אוהו, עשיתי תיקון אחד, נגמר, זהו! אבל צריך לדעת שיש דברים שהם מאד עקשנים, ככל שהאדם התמיד בחטא שלהם, כך זה נדבק בו – "נִכְתָּם עֲו‍ֹנֵךְ לְפָנַי…" (ירמיהו ב כב), זה נהיה כתם בתוך הנפש והרוח והנשמה שלו, בתוך הגוף. וזה קשה מאד לכבס את זה, כמה שאתה מכבס –יש עוד רושם. לכן צריך להתמיד עד שהדבר יתוקן לגמרי.

והכל לשמה – לשם ידיעת התורה, ולשם נותן התורה. בכוונה אמרתי את הפירושים הפשוטים האלו מה זה "לשמה".

ובתפילה – בשלמות כל חלקיה. אוהו, אוהו, התפילה – היא התיקון, היא התיקון. למה? – כי עתה בדור הזה אנחנו כל כך חלשים, כל כך דלים ואביונים, שאין לנו אפשרות לעשות את התיקון באמת. וכי אנחנו יכולים להתענות מספר התעניות שצריך באמת לעשות? אנחנו יכולים לתת את הפדיון? טוב, אתה לא יכול לעשות את התענית? – אז תן כסף! אין לך? – תמכור את הדירה שלך, תגור ב… אני לא יודע מה תעשה, תגור בשכירות, תגור באוהל. אדם צוחק, מה הצחוק? הדירה פה היא סך הכל שבעים שנה, אם אתה תלך לעולם הבא עם החטא הזה שלך – אוי ואבוי! אתה תגור איתו לנצח! גרוע מאד! תזהר לעצמך! – צריך לעשות תשובה! "וְכֹל אֲשֶׁר לָאִישׁ יִתֵּן בְּעַד נַפְשׁוֹ"! (איוב ב ד) "בֹּזּוּ כֶסֶף, בֹּזּוּ זָהָב"! (נחום ב י) תקח גמ"ח.

באחד מהתיקונים של השובבי"ם היה יהודי אברך רגיל שלקח גמ"ח ושילם אותו במשך המון זמן. הוא לקח גמ"ח בשביל כל התיקונים של השובבי"ם ושילם. הוא אמר, אל תעשה לי 'קוּלוֹת', אני רוצה לדעת כמה בדיוק, אני רוצה לשלם הכל! כלומר הוא אמר, אם אני כבר עושה – אני אעשה כמו שצריך.

אז ממילא – אנחנו מאד עניים. תעניות – לא יכולים לעשות, פדיון – קשה לעשות כמו שצריך, לימוד תורה – איפה אנחנו? גם בלי זה אנחנו צריכים ללמוד, אבל לא מצליחים ללמוד כמו שצריך. וכי זו הבקיאות שצריכה להיות? זה העומק שצריך להיות? זו המסירות נפש שצריכה להיות? – הוא רוצה ללמוד, אבל לא על חשבון המנוחה שלו, לא על חשבון האוכל שלו, לא על חשבון השינה שלו. הוא רוצה ללמוד, אבל לא רוצה, איך אומרים, למסור את נפשו. "פַּת בַּמֶּלַח תֹּאכֵל וּמַיִם בַּמְּשׂוּרָה תִּשְׁתֶּה וְעַל הָאָרֶץ תִּישָׁן וְחַיֵּי צַעַר תִּחְיֶה וּבַתּוֹרָה אַתָּה עָמֵל"! (אבות ו ד) צריך לעסוק בתורה במסירות נפש!

אם כן מה נשאר לנו? – נשאר לנו לפנות להקדוש ברוך הוא! להגיד, ריבונו של עולם, תחמול על נפשי האומללה שלא תלך לאיבוד, לא חבל עליה? ריבונו של עולם אני מצטער לא על עצמי, אני מצטער על הצער שלך, שאני גורם לך צער מהחטאים האלה, תמחק אותם, תמחל לי, תזכה אותי לתקן. אם כן התפילה היא – כאילו אנחנו מבקשים מהשם שיתקן אותנו, ולא שאנחנו באמת מתקנים. התפילה, הכח שלה, שמבקשים, שמתחננים להשם יתרבך שיתקן אותנו. תפילה היא גילוי של רצון, לפעמים הקב"ה מסתפק בזה ואומר: "וְחַנֹּתִי אֶת אֲשֶׁר אָחֹן, וְרִחַמְתִּי אֶת אֲשֶׁר אֲרַחֵם" (שמות לג יט), מצא חן בעיני המילים שהוא אמר. השם יתברך לפעמים מתרצה לאדם בתפילה יותר מהמעשים שהוא עשה.

וחשוב מאד שלאדם תהיה לו תפילה בשלימות. תפילה שלימה על כל חלקיה.

יעמיק בדעתו בכוונת התפילה – מי שיכול ילמד לעצמו כמה שמות קודש, בפרט בעניינים של התיקון הזה. יאמין בלב שלם שאם הוא קלקל – אפשר לתקן!

וע"כ ירבה בתחינה פעם אחר פעם, בלי יאוש – אף פעם על תעזוב.

אני מאז עומדי על דעתי בימי תיקוני השובבי"ם – אין יום שאני לא מכוון כוונת השובבי"ם, כל הכוונות שיש בסידור. כבר התרגלתי להם עד שאני יודע אותם בעל פה, אז אני מכוון את כוונת השובבי"ם, ממש את כל השמות. כלומר, צריך כל הזמן – לא לעזוב את זה. זה מועיל בהרבה דברים.

ועוד, מאחר ותכלית בריאת האדם לדעת את ה' ולהיות קרוב אליו, אשר אין להשיג דבר זה אלא ע"י קיום רצון הבורא שהוא לימוד תורתו הקדושה וקיום מצוותיה, כי זה כל האדם, ומאחר והחטא הוא מונע את קיום תכלית זאת באשר כל עוד לא טוהר, הרי הוא בבחינת רשע אשר לו יאמר, וְלָרָשָע ׀ אָמַר אֱלֹהִים מַה-לְּךָ לְסַפֵּר חֻקָּי, וַתִּשָּׂא בְרִיתִי עֲלֵי-פִיךָ: (תהלים נ טז)  ואין תורתו וקיום מצוותיו רצויים לה', הרי צריך כל אדם להשתדל בכל כחו להתנער ולהטהר מכל עוונותיו בכדי שיוכל להשלים את תכלית בריאתו כאמור.

ועוד, מאחר ותכלית בריאת האדם לדעת את ה' – בשביל זה באנו לעולם. גם הקב"ה כל מה שהוא עשה בעולם זה בשביל לתת אפשרות לאדם לדעת את השם, לדעת אותו, ולהיות קרוב אליו.

ודבר זה אי אפשר להשיג אלא ע"י קיום רצון הבורא שהוא לימוד תורתו הקדושה וקיום מצוותיה. ידיעת התורה – זה ידיעת השם! כל דקדוק בהלכה, כל גמרא, כל "תוספות", כל ידיעה בתורה, ככל שהאדם יודע יותר בתורה – כך הוא יודע יותר את השם. כי זה כל האדם.

אבל לא כל אדם זוכה. אפילו אם הוא רוצה הוא לא יכול לזכות, למה? – יש לו קטרוג, יש לו חטאים, יש לו עוונות. ומאחר והחטא הוא מונע את קיום תכלית זאת באשר כל עוד לא טוהר, הרי הוא בבחינת רשע אשר לו יאמר, וְלָרָשָע ׀ אָמַר אֱלֹהִים מַה-לְּךָ לְסַפֵּר חֻקָּי, וַתִּשָּׂא בְרִיתִי עֲלֵי-פִיךָ. אם כן, אוי לנו מיום הדין – תורתו וקיום מצוותיו אינם רצויים להשם אם לא יעשה תשובה. הרי צריך רק בשביל זה להשתדל בכל כח להתנער מימי הנעורים. "כִּי אֵיךְ אֶעֱלֶה אֶל אָבִי, וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתִּי?" (בראשית מד לד)

והנה בעוד אשר כל השנה עוסקים בתורה ומצוות מבלי לחשוב על חטאות נעורים, הנה בהגיע ימי השובבי"ם אשר הם מוכנים ומיוחדים לזכך ולטהר את עצמו מהחטאים, יש לו לאדם לשנס מותניו ולנצל זמן מיוחד זה, אשר רוב העם מתכנסים קהילות קהילות לשוב בתשובה שלמה, ולהצטרף אל השבים, שכן מובא ברמב"ם הלכות תשובה, פרק ב' הלכה ח', אף על פי שהתשובה והצעקה יפה לְעולם, בעשרה ימים שבין ראש השנה ויום הכיפורים היא יפה ביותר ומתקבלת היא מיד, שנאמר, דִרְשׁוּ ה' בְּהִמָּצְאוֹ (ישעיה נה ו). במה דברים אמורים, ביחיד. אבל ציבור כל זמן שעושים תשובה וצועקין בלב שלם הן נענין, שנאמר, כַּה' אֱלֹהֵינוּ בְּכָל-קָרְאֵנוּ אֵלָיו: (דברים ד ז) ועוד שעל פי הספרים הקדושים, ימי השובבי"ם המה כעשרת ימי תשובה לענין פגם הברית, ואם על עשי"ת נאמר דרשו ה' בהמצאו בכללות העוונות, בימי השובבי"ם דרשו ה' בהמצאו הוא במיוחד על העוון הזה.

…במה דברים אמורים – ביחיד. כל החידוש של עשרת ימי תשובה, דרשו ה' בהמצאו – זה ביחיד! אבל בציבור – לא צריכים עשרת ימי תשובה. כשציבור מתכנסים וצועקים בלב שלם – מיד הם נענים, שנאמר כַּה' אֱלֹהֵינוּ בְּכָל-קָרְאֵנוּ אֵלָיו.

אז יוצא שבימי השובבי"ם מרבית העם נגשים לשוב בתשובה, ויש קבוצות קבוצות, ציבורים שלמים. כשאדם מצטרף לאחד מהציבורים האלו – זה ציבור! ציבור שלם שקיבל עליו תענית רק בשביל זה, כולם צועקים על אותו ענין, כולם מתפללים את אותה התפילה – בוודאי שנענים מיד, כמו עשרת ימי תשובה. ימי השובבי"ם – אפילו יחיד, לענין הזה של תיקון הברית – הם כמו עשרת ימי תשובה.

מנהגנו לעשות תיקון גם לשאר העוונות החמורים המובאים בשער רוח הקודש להאריז"ל, ואף על פי שחלק מעוונות אלו אינם מצויים כל כך כדי לעשות את התיקון שלהם בציבור, בפרהסיה, ויותר ראויים לתיקון פרטי למי שעבר עליהם, בכל אופן אנו עושים זאת (א) כדי לאפשר למי שעבר ומתבייש לשאול ולעשות התיקון באופן פרטי, לעשות את התיקון בכללות הציבור מבלי שאיש ידע על כך. (ב) אין האדם יודע אם לא חטא בגלגולים קודמים. (ג) להחליש הקליפה על העוונות הנ"ל מאדם שלא חטא ועושה תיקון בשם כל ישראל לאלה שחטאו. (ד) אף אם בעיקר העוון לא נכשלו, באביזריהו או אף במחשבה או בראיה וכדומה, טומאת אותו עוון בציורה נדבקת בגופו ובנפשו, ופוגמת בעולמות ובשמות הקודש, ואינה סרה רק ע"י תשובה זאת הנזכרת בכתבי האר"י והרש"ש ע"פ מפקד השמות והעולמות כמבואר ב"עננו הגדול".

התיקון של העוון הזה (שז"ל) הוא הראש לכל התיקונים. כשאדם בא לעשות תיקון לנפשו, דבר ראשון הוא צריך לעשות תיקון על זה. מדוע? – בכל העוונות, קשה לאדם להרבות בהם, כי הוא צריך שיזדמן לו כזה דבר, שיהיה כזה מקרה, והוא תלוי באחרים… אבל פה זה לא תלוי בכלום. אדם, השם ירחם, יכול לפגום בעצמו ביום אחד, שצריך אלף שנה בשביל לתקן מה שעשה ביום אחד. אין לו מניעה לעשות פגם. אז זה התיקון הראשון.

אבל, מאחר ורבנו האר"י הביא בשער רוח הקודש גילוי לכמה תיקונים של עוונות, וקיימא לן שאותם התיקונים הוא נתן לתלמידיו, למה? – לאנשים הפשוטים הוא לא היה יכול לתת כאלה תיקונים, אולי הוא אמר להם לעשות תעניות בלבד, או פדיונות. אבל, כאלה כוונות הוא היה יכול לתת רק לתלמידים שלו. הוא ראה על מצחם את העוונות שעשו בגלגול הקודם, או בגלגול הזה כשהיו נערים מנוערים חטאו בחטאים האלה, והוא נתן להם תיקונים. וקיימא לן, מה שהאר"י גילה – זה הגילויים מהשמים שניתנו בנבואה, מה ששייך לנפשות השייכות לתקופה הזו עד ביאת המשיח. עד, ועד בכלל. ולכן חשוב מאד לעשות את כל התיקונים שהאר"י גילה. אפילו שאולי אדם יגיד – אני לא עשיתי, אפילו הכי, הרי עבירה כזו קיימת בישראל? צריך לעשות לה תיקון? נו, ההוא שעשה אותה – האם הוא יודע את הכוונות האלה כדי לתקן? אבל אתה שזכית, תלמד אותם, תעשה אותם בשביל כלל ישראל, בגלל הערבות שיש בכלל ישראל.

אם כן, היינו צריכים לעשות רק את תיקון היסוד עבור פגם הברית. אבל אנחנו מצרפים לתיקון היסוד כל שבוע ושבוע גם תיקונים אחרים מהחטאים והעוונות החמורים מאד מאד, שבוודאי ובוודאי לא כל אחד חטא בהם. ופירטתי כאן כמה סיבות למה מצרפים.

היום אכשר דרא, בדורות הקודמים, אפילו תיקון היסוד היו עושים בהצנע. לא היו מפרסמים את זה במודעות רחוב כמו שהיום וכו'. גם בתקופה שאחר כך היו מפרסמים רק את תיקון היסוד, את שאר התיקונים היו עושים בשקט, בפנים. היום יש מודעות גם לתיקון כללי לכל העוונות. היום כבר אכשר דרא ועושים תיקונים לכל מיני דברים.

העוונות האלה יותר ראויים לתיקון פרטי למי שעבר עליהם, הוא צריך ללכת לחכם, לפרט את החטא כדי שיתן לו תיקון פרטי. בכל זאת אנחנו עושים תיקון גם לעוונות אלו מכמה סיבות – 

א) לאפשר למי שמתבייש. בן אדם מתבייש אפילו לספר שהוא עשה כזה דבר. היה אחד שכל הזמן היה בא ומדבר איתי על מישהו אחר. אני ידעתי שזה הוא. אבל אני משתף פעולה וגם אני מדבר איתו על ההוא ואני אומר לו – אז תגיד לו ככה… ואחרי שאמרתי לו מה שאמרתי, הוא אומר לי – אבל הוא שאל אותי ככה וככה, אז מה לעשות? מה לא לעשות? בן אדם מתבייש, מה הוא יעשה? אמנם ככה הוא רואה שיש תיקון לעון הזה אז הוא בא ומתקן.

ובעוונות הרבים, אתם לא תאמינו, לא תאמינו איך שבני אדם יראים, אנשים יראי שמים נתקלים בחטאים נוראים. למשל, מי שגר בחוץ לארץ, אולי גם פה בארץ אבל בחוץ לארץ זה יותר שכיח, מסתובבים מסביב לאדם הרבה גויים וכל מיני דברים כאלה ואדם יכול להכשל בענין של "וּבָעַל, בַּת אֵל נֵכָר" (מלאכי ב יא), גויה, נורא ואיום. או כל מיני חטאים. אי אפשר להגיד שאין. לכן, לפחות מה שהאר"י גילה – אנחנו עושים. אז אם אדם מתבייש – כשאנחנו עושים את התיקון באופן כללי – יבוא ויכנס וישתתף יחד עם הציבור.

ב) אין אדם יודע אם לא חטא בגלגולים קודמים. בגלגול הזה אתה חושב, לפי מה שאתה זוכר את עצמך – אף פעם לא נגעת בכזה לכלוך. אבל – אתה יודע מה עשית בגלגול קודם? – אתה חייב לתקן! זה מפריע לך עכשיו בלימוד התורה שלך! זה סותם לך הרבה עניינים.

ג) להחליש הקליפה לעוונות הנ"ל מאדם שלא חטא ועושה תיקון בשם כל ישראל לאלו שחטאו. כל שובבי"ם ושובבי"ם כשאנשים שלא חטאו בחטא עושים תיקון ונותנים פדיון ומכוונים כוונות ומתפללים – מה הם גורמים? – שאלפים מישראל יפסיקו לחטוא בחטא הזה ויחזרו בתשובה! כי הקב"ה מתרצה הרבה יותר מתיקון של צדיק שלא חטא ועושה תיקון, כמו היסורים שבאים על הצדיקים לכפר על עוונות הדור. כשאדם עושה תענית – זה גם נקרא יסורים. גם ממון זה יסורים. מה, זה כל כך קל לשחרר כסף מהכיס? כסף שהוא כל כך צריך אותו? בפרט מי שיש לו קצת יד סגורה יותר, קשה לו… היה אחד שאמר לי, הרב, אני רוצה לעשות תענית בפועל, תעזוב את הכסף בצד, תגיד לי כמה תעניות – אני אעשה. ראיתי שבשבילו קשה לו ממון, תענית יותר קל לו. יש גם כאלה. לכן נאמר "וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹקֶיךָ, בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ, וּבְכָל מְאֹדֶךָ" (דברים ו ה). יש מי ש"בכל מאודך" (ממון) יותר קשה לו מ"בכל לבבך ובכל נפשך". אם כן אדם עושה את כל חלקי התיקון – צום קול ממון (תענית, תפילה, פדיון).

או, עכשיו אנחנו מגיעים באמת לדבר מאד חשוב, וזה שייך בכל אדם. אל תעשה את עצמך צדיק – לא חטאת ואתה עושה בשביל אחרים! בא תראה שאם לא חטאת בעיקר העוון, אבל מסביב, הריח של העוון שייך בכל אחד. ויש לזה ראיה גדולה מדברי האר"י. ראיה גמורה גם מה"עננו" של הרש"ש, וכדלקמן –

ד) אף אם בעיקר העוון לא נכשלו, באביזריהו, או אף במחשבה או בראיה וכדומה, טומאת אותו עוון בציורה, בשמות שלה, נדבקת בגופו ובנפשו, והוא צריך עכשיו לעשות את אותו התיקון.

ראיה אחת מדברי האר"י בשער רוח הקודש תיקון כ"ז, זה התיקון של פגם הברית, וכשהוא מביא מה התיקון של שז"ל, משמע מדבריו שזה גם לתיקון הקרי. והרי זה הבדל שמיים וארץ! בן אדם חלם איזה חלום ונהיה לו קרי – זה רחוק שמים וארץ ממי שחוטא במזיד! אוי ואבוי – איך אתה משווה זה לזה? ואפילו הכי אומר האר"י שזה אותו דבר – צריך להתענות אותו דבר ולכוון את אותן הכוונות (ראה שם ד"ה גם צריך שיתענה פ״ד ימים רצופים). ולמה? – אמנם זה אותו עניין. לא מדברים עכשיו מה יותר חמור ומה פחות חמור, אלא הפגם הזה – זה התיקון שלו. נכון שזה קל מאד לעומת שז"ל. איך אומר החיד"א, אם אתה טובל ולומד קצת – גמרת עם החטא של קרי. לא צריך תענית כביכול. אבל האר"י אומר גם לקרי צריך בימי השובבי"ם לעשות את התענית הזו עם אותם השמות. אם כן מה אנחנו רואים מפה? – שאפילו דבר קל, כיון שהוא מאותו הסיפור של פגם הברית, אותו הענין, הפגם הוא באותם השמות – ולכן צריך לעשות את אותו התיקון.

אותו דבר אנחנו מוצאים גם ב"עננו" של רבנו הרש"ש, שהוא מביא "חטאנו עוינו פשענו ובאנו על א"א" בר מינן, עוון חמור מאד! יורד לגיהנום ואינו עולה! כלומר אין לך עוון חמור יותר מהדבר הזה! אחר כך הוא אומר "חיבקנו ונישקנו לערווה". נו, זה הרבה יותר קל, זה רק לאו. על זה אין מיתת בית דין ואין את כל החומרה שיש באשת איש שנאמר עליה דברים חמורים ונוראים. טוב, אמנם זה גם כן נגיעה באיסור של "לא תקרב", יש פה איסור, ועוד מדאורייתא. אבל "הסתכלנו בערווה". הסתכלנו, זה אותו תיקון?! הרי לא קרב זה אל זה כל הלילה, אמנם זה עברה של "לא תתורו", זה לאו בפני עצמו. אבל רואים שכיון שהסתכל וכל שכן אם הרהר על ידי ההסתכלות אז הבבואה של אותה עבירה נדבקת בו ואין אפשרות להוציא את זה ממנו אלא רק ע"י כוונת השמות האלה, כאילו הוא חטא בפועל. אם כן רואים בעוד כמה מקומות את היסוד הזה, שבאמת אולי האדם לא חטא בגוף הענין, אבל מסביב – אי אפשר לדעת. ולכן צריך לעשות את התיקון הראוי לזה.

ואף על פי שימים אלו עניינם סיגופים ותעניות, תפילות ותיקונים, בענייני פגם היסוד וברית קודש וקדושת הגוף מחטאות נעורים, או ענייני גלוי עריות וכל הדומה להם – ידוע הוא שברית קודש הוא יסוד האדם והתהוותו, והוא התשתית הגשמית והרוחנית שעליה בנוי הכל, וע"כ אם השתות יהרסון – הכל מתרופף, מתרועע וגם נופל. לכן מנהגנו לעשות תיקון לעוונות חמורים נוספים המובאים בשער רוח הקודש להאריז"ל, ובפרט לעוונות הקשורים לברית הלשון, המכוון דנגד ברית המעור כדמוכח מחז"ל, כל הפוגם בנדרים ושבועות – בניו מתים דייקא, כלומר נגרם לו פגם הברית, וגם להיפך. ע"כ חשוב בימים אלו לעשות תיקון גם לחטאי הדיבור. וכן בעניין כבוד אב ואם וכו' – הוא לא כבד לבניו וזרק הטיפות שהם בניו ארצה, גורם שבניו לא יכבדוהו. וכן פגם הברית גורם להתעוררות מידות רעות באדם כגון גאוה וכעס וליצנות, וכן על זה הדרך בכל התיקונים.

ידוע שברית קודש הוא יסוד האדם והתהוותו, כל התשתית הגשמית והרוחנית שעליה בנוי הכל זה הברית, זה היסוד, לכן קוראים לזה יסוד. ועל כן "אם השתות יהרסון", כשהיסוד חרב, הכל מתרופך, מתרועע וגם נופל.

לכן מנהגנו לעשות תיקון לעוונות חמורים נוספים המובאים בשער רוח הקודש להאריז"ל, ובפרט לעוונות הקשורים לברית הלשון, המכוון כנגד ברית המעור – כלומר מצרפים גם נדרים, שבועות וכו'. אם אדם ישים לב, כתוב שבעון נדרים בניו מתים (כתובות עב ע"א: "דאמר מר בעון נדרים בנים מתים… הוי אומר בניו ובנותיו"). מה זה בניו מתים? – אדם שרגיל בנדרים ושבועות, אז במרכאות "מזכים" אותו בפגם ברית – בניו מתים. כלומר כשהוא פגם בברית אז הבנים האלה, הניצוצות האלה, מתים.

אם כן רואים שאם אתה עושה תיקון לברית המעור, תיקון היסוד, אז צריך לעשות גם תיקון לנדרים, שבועות, ניבול הפה וכל מיני דברים (שקשורים לפגם הלשון). לכן עושים בימים האלה של השובבי"ם גם תענית הדיבור.

וכן בעניין כבוד אב ואם למה? אדם גורם לעצמו שבניו לא יכבדו אותו! כי הוא לא כיבד לבניו, זרק אותם, זרק את הטיפות האלה, זה בנים שלך! זרקת אותם לנחשים ועקרבים? זרקת אותם לבור? לאשפה?! אז אותם העניינים הרוחניים שנוצרו, הם מתלבשים בבנים שלך והם מתחצפים כלפיך. הם לא רוצים להתחצף אבל זה… אמנם אם אתה עושה תיקון ליסוד אז זה גורם תיקון גם לכיבוד אב ואם.

וכן כתוב בזוהר הקדוש, בתיקוני הזוהר בתיקון מ"ח, "מאן דאעקר חפץ מאתריה ואנח ליה לבר מאתריה ומרשותיה" שזה הוצאה מרשות היחיד לרשות הרבים – זה פגם הברית. "כאילו אעקר אילנא דחיי" לוקח טיפה שהיא כולה רשות היחיד ותלויים בה נשמות וזורק אותה לרשות הרבים?! – אומר הזוהר שהדבר הכי גרוע שזה גורם, שהטחול והכבד והמרה ישלטו עליו ויביאו לו את כל המידות הרעות, נחשים ועקרבים שולטים בו! אז כל המידות הרעות של האדם שמתעוררות, כעס, גאווה, ליצנות, כל זה בא מפגם הברית.

כשאדם מתקן את פגם הברית, צריך גם לטפל בכל המידות הרעות – גם להם לעשות תיקון. הם תוצאה של פגם ברית. יכול להיות שאדם נולד במידות טובות, אבל בגלל שפגם בברית – נהיה לו גם כן מידות רעות.

אבל האמת היא שגילוי רוח הקודש שהיתה לרבנו האר"י בשער רוח הקודש ע"י אליהו זל"ט קיימא לן שהיא דרך התיקון עד ביאת המשיח, ויש בגילויים אלה תיקון לכל בחינות הנשמות ומעשיהן עד סוף הדורות. וע"כ חשוב מאד לעשות התיקונים כולם שמובאים בשער רוח הקודש אע"פ שאולי לא שייכים בכל אחד, והוא בשביל הכלל, ויש בהם תיקון העולמות ותיקון הנשמות והדורות וד"ל.

זה מה שאמרתי לכם בהתחלה, שאנחנו עושים את זה בתמימות לב, אנחנו מאמינים בני מאמנים, שהדברים שגילה האר"י לתלמידו מהרח"ו, מזה הרש"ש חיבר את תפילת ה"עננו" בצורה הזו עם השמות, זה הגילוי של רוח הקודש ששייך לתיקון של הדור. ומי יעשה את התיקון? מי שלא יודע יעשה? דווקא מי שקרוב לעניין הזה צריך להשתדל לעשות את כל התיקונים.

על כן משתדלים בק"ק בית-אל יכב"ץ בני-ברק לנצל את ימי השובבי"ם ובפרט כל יום חמישי לקיים בבית הכנסת ברח' מנחם 22 תיקון ברב עם לתיקון היסוד בצרוף תיקון אחד נוסף מהעוונות החמורים המובאים בספר בניהו שסידר האש"ל הגדול רבנו חיים שאול דוויך הכהן זצ"ל, ובימי שני התחזקנו ציבור החברים לקיים תיקונים נוספים מספר זה בבית המדרש ברח' הרצוג 43.

בימי חמישי שם (ברח' מנחם 22), בימי שני פה (ברח' הרצוג 43), ואנחנו עושים לפי הסדר שמובא באש"ל. בבית א-ל היו נוהגים ע"פ סדר מסויים. אנחנו עושים לפי הסדר ההוא שכתוב שמה, אחד אחרי השני.

ואף על פי שכתב האר"י שאין מערבים תיקון בתיקון ואין עושים מצוות חבילות חבילות, שאני הכא שבדור חלוש זה, אתכא דרבותינו שתיקנו לפדות בכסף כל תענית סמכינן. ומאחר ונותנים פדיון לזה ופדיון לזה, נחשב הדבר כתיקון פרטי מיוחד לכל עוון, והראיה ממה שסידרו בספר בניהו הנ"ל – חמדה גנוזה נוסח תפלה ערוכה בכל ושמורה מט"ז תיקונים לפדות כל תענית בפרוטה לכל התעניות אשר נתחייב באשר עבר על ט"ז עוונות. וכך דעתו של מו"ר רבי שריה דבליצקי שליט"א (ראה הסכמתו המצורפת) שמזכה אותנו מדי פעם בהשתתפות בתיקון ובדברי תורה. ה' יאריך ימיו ושנותיו בנעימים בבריאות איתנה ונהורא מעליא עד ביאת גואל צדק אכי"ר.

יש פה בעיה אחת. מה הבעיה? האר"י אמר שלא לערב תיקון בתיקון (שער רוח הקודש כוונת התענית). אדם לא יכול להגיד ככה – על עוון פגם הברית צריך שמונים וארבע תעניות, על עוון נידה צריך שמונים ושתיים תעניות, אז אני אעשה שמונים וארבע ואני אכוון ששמונים ושתיים זה עבור נידה, ואני אוסיף עוד שתיים עבור פגם הברית. אין כזה דבר! אתה צריך לעשות שמונים וארבע תעניות עבור פגם הברית ואח"כ שמונים ושתיים עבור עוון הנידה. ואח"כ רי"ו תעניות, ואח"כ שכ"ה תעניות. אין, אין מערבין תיקון בתיקון! למה? – בתענית אתה מקריב חלב ודם, והחלב והדם של התעניות הוא עולה והופך להיות כמו שמות קודש, וזה מתקן כמו קורבן, "עֹלָה הוּא לַה' רֵיחַ נִיחוֹחַ אִשֶּׁה לַה'" (שמות כט יח), אתה לא יכול לערב תיקון בתיקון.

אם כן איך אנחנו עושים תיקון היסוד ומצרפים אליו עוד תיקון? – זו בעיה! אתה מערב תיקון בתיקון! אמנם זה לא דומה. למה לא דומה? – אם היינו מתענים בפועל אז אי אפשר לערב. אמנם כיוון שאנחנו לא מתענים בפועל, אלא מתענים יום אחד בשביל לעשות תשובה. התענית של יום אחד הוא לא בשביל עצם הפגם, אלא בשביל שיהיה תשובה. ובתוך התענית הזו אנחנו פודים את התעניות עבור תיקון הפגם. לפדות, אתה יכול לפדות בתענית אחת את כל העוונות שעשית. כי מה כאן פודה? מה כאן כנגד מספר השמות? – הצדקה שאתה נותן, היא במקום התענית. צדקה, זה לא נקרא שאתה מערב. הנה, אני נותן זה בשביל זה, אח"כ אני לוקח עוד פדיון ונותן בשביל זה. אני נותן שתי צדקות, כמו שבתענית אני עושה שתי מערכות של תעניות. לכן אין בעיה לערב תיקון בתיקון כאשר אדם עושה פדיון.

לעצם הענין של פדיון עבור התעניות אין צורך לדבר בזה. כבר הרמ"א בשולחן ערוך מביא שפודים תעניות (אור"ח שלד כו). וכל הראשונים והאחרונים מלאים מהענין הזה. בפרט רבותינו שבדורות האחרונים אמרו שהדורות ירדו פלאים, ואדם יש לו גוף חלש מאד, ולא רק שהוא יחלש בתורה ויראת שמים אם הוא יתענה, אלא פשוט שבמציאות קשה לו להתענות, אי אפשר לו להתענות, אין כח בגוף לכל כך הרבה תעניות. לכן די שאנחנו עושים תענית ופודים.

לגבי התעניות יש כמה מנהגים. יש שעושים שני וחמישי כל ימי השובבי"ם, יש עושים כל ימי השובבי"ם, יום יום, מתענים ביום ואוכלים בלילה. ויש כאלה שעושים… אוהו… במובחר שבפנים – הפסקות. הפסקות של יומיים רצופים שעולים ז"ך תעניות או שלושה ימים רצופים שעולים מ' תעניות, ואז יכולים להרויח הרבה תיקונים בבת אחת בזמן קצר.

מי שרוצה יעיין ב"כף החיים" סימן רל"ט ס"ק ג' וד', הלכות קריאת שמע שעל המטה, הוא מביא שם את כל תיקוני השובבי"ם. שעיקר התיקון של השובבי"ם זה בקריאת שמע שעל המטה, והוא מביא בסימן ר"מ ס"ק ו' את התיקון של התעניות ואיך נוהגים לעשות. על כל פנים, אם עושים פדיון, אפשר לצרף אפילו את כל התיקונים. כל שכן שני תיקונים או שלושה.

צריך לזכור לקבל תענית יום קודם, שהרי כל תענית שאדם לא קיבל אותה יום קודם אינה תענית (שו"ע אור"ח תקסב ה). אתה לא יכול להגיד "עננו". אע"פ שבמציאות אתה לא אוכל, אבל זה לא נקרא שאתה מתענה אלא זה נקרא שאתה עושה סיגוף. אם אתה רוצה שזה יהיה נחשב לתענית ותוכל לומר "עננו" – זה רק אם אתה מקבל את התענית יום קודם, לפני שקיעה, במנחה, (ואם שכחת במנחה אתה יכול לקבל עד השקיעה ובדיעבד עד שלוש עשרה דקות אחר השקיעה). נוסח קבלת התענית נמצא "אלקי נצור" בסוף תפילת המנחה.

(תלמיד שואל: האם יש טעם למה חייבים לקבל את התענית יום קודם, הרב עונה:) קודם כל זו הלכה. הסיבה היא פשוטה, שהתענית צריכה להיות בלילה וגם ביום, אפילו שהוא אוכל בלילה, כשהוא מקבל תענית – כבר האכילה שלו היא לא אותה אכילה, כבר הוא נכנס לתענית.

עוד דבר חשוב – אדם שכבר בא לעשות תיקון, אז במקום להרויח אלף – תרויח מליון! איך? – תבוא עם טלית ותפילין. וכי זה עבירה להניח טלית ותפילין? בתיקון אצלנו כולם מביאים טלית ותפילין, למה שאתה תשאר בלי טלית ותפילין? הטלית והתפילין הם יפים מאד לבעל התשובה! להרבות בהם, בפרט כשהוא עושה תיקון, בפרט כשהוא עושה תענית – ראויים הם אליו. שישים אותם, ואז התיקון שלו הוא נכפל פי אלפים ואלפים יותר! התפילה שלו אחרת, הכל אחרת.

(תלמיד שואל: האם להניח תפילין של רש"י או של רבנו תם? הרב עונה:) הכי טוב להניח שימושא רבא, ומי שאין לו שימושא רבא –שיניח תפילין של רבנו תם, ומי שאין לו תפילין של רבנו תם – שיניח תפילין של רש"י, ומי שאין לו תפילין שלו – שיקח את של חברו. האר"י היה נוהג להניח במנחה תפילין של רבנו תם ובשחרית שניהם – של רש"י ושל רבנו תם, עד שעשה לעצמו זוג של שימושא רבא ואז היה מניח במנחה שימושא רבא (שער הכוונות דרושי תפילין דרוש ו). אם כן משמע שאם אין לו שימושא רבא – שיניח במנחה תפילין של רבנו תם.

(תלמיד שואל: האם גם במנחה של יום שישי צריך להניח תפילין? הרב עונה:) לא. אפילו לא במנחה גדולה. אומר רבנו האר"י שמשעה חמישית, שעה לפני חצות היום, מתנוצצת הארה של שבת, בפרט מי שכבר קרא שנים מקרא ואחד תרגום, אבל גם אם הוא לא קרא (פרי עץ חיים שער השבת פרק ג), מכיוון שמתנוצצת הארה של שבת בעולם כבר אי אפשר להניח תפילין.

אם כן אמרנו שטלית ותפילין חשוב מאד. אם שכחת להביא את הטלית והתפילין שלך, יש בבית הכנסת ערימות של טליתות, קח טלית אחת ותתעטף. ככה גם תכסה את הפנים שלך, אף אחד לא יראה אותך, תתפלל להשם עם כוונה.

יהי רצון שֶׁתִּשָּמַע תחינתנו, ותקובל תפילתנו, ונזכה לתקן כל אשר עיוותנו, ונזכה לגאולה שלימה בקרוב אכי"ר.